פוסט טראומה (PTSD) עקב מילואים ומלחמה 2026: המדריך השלם להכרה וניצחון מול משרד הביטחון
- ליעוז בלסיאנו משרד עורכי דין
- לפני יום 1
- זמן קריאה 60 דקות
תוכן עניינים: המדריך השלם לפוסט טראומה והלם קרב 2026
פרק | נושא המדריך המלא (ניווט מהיר) | תיאור קצר של הפרק |
פרק 1 | הגדרת המחלה השקופה וההבדל בין תביעה בגין שירות צבאי לתביעה אזרחית. | |
פרק 2 | איך מוכיחים נוכחות בקרב ללא דוח פציעה באמצעות עדויות של אחוות לוחמים. | |
פרק 3 | שאלות המלכודת של הפסיכיאטר וכיצד מתמחרים כאב נפשי לאחוזי נכות וקצבה. | |
פרק 4 | תיאוריית המעגלים: מי זכאי להכרה כנפגע חרדה מרסיס או מצפייה בזירת הרס. | |
פרק 5 | הטקטיקות האפלות של המדינה לשלילת קצבאות נכות וכיצד מפרקים אותן משפטית. | |
פרק 6 | קבלת מימון לטיפולים פסיכולוגיים למשפחה, קצבת עזרת זולת ומשברי גירושין. | |
פרק 7 | מהות תגמול מחוסר פרנסה מול הפנסיה לחיים בסטטוס נצרך, ומלכודת פתיחת עסק. | |
פרק 8 | ניצחון מול האשמות של גיוס במרמה, שימוש בקנאביס רפואי וסירוב פקודה. | |
פרק 9 | פריצת מחסום ההתיישנות באמצעות חריג הגילוי המאוחר, והכרה בחבלת שירות מינית. | |
פרק 10 | זכויות החולה בוועדה, פסילת הרכב רפואי פוגעני, ושמירה על רישיון הנהיגה. | |
פרק 11 | הגשת ערעור מנהלי למחוזי, חובת ההנמקה של הוועדות ומהפכת הטראומה המצטברת. | |
פרק 12 | חזון המשרד, פרופיל מקצועי, גלריית תמונות מרהיבה והגדרות אופטימיזציה למנועי חיפוש. |
מבוא: כשהתותחים משתתקים, המלחמה האמיתית רק מתחילה
פברואר 2026. מדינת ישראל מלקקת את פצעיה לאחר תקופת הלחימה הממושכת והאינטנסיבית ביותר שידעה בעשורים האחרונים. אלפי פצועים בגופם משתקמים במחלקות האורתופדיות, זוכים לחיבוק חם מהציבור ומהממסד. פציעה גופנית קל לראות. יש לה צילום רנטגן, יש לה תחבושת ויש לה כיסא גלגלים.
אך לצידם, מהלכים בינינו עשרות אלפי פצועים שקופים. לוחמי מילואים שחזרו הביתה שלמים בגופם, אך מרוסקים בנפשם. אזרחים בעורף שראו מראות אימה, צוותי רפואה שקרסו תחת העומס, ואנשי ז מד"א וזק"א שנושאים עימם משאות ששום נפש אנושית לא נועדה לשאת.
הם קמים בבוקר לעבודה, אך מוחזרים לשדה הקרב בכל פעם שדלת נטרקת בחוזקה. הם מתקשים לישון, מתפרצים בזעם על בני המשפחה, מסתגרים בחדר, ומרגישים שהעולם איבד כל משמעות. זוהי פוסט טראומה (הלם קרב), והיא הפציעה הקשה, המתעתעת והאכזרית ביותר של מלחמות שנות העשרים.
למרבה הצער והכאב, המערכת הממשלתית שאמורה לאסוף את הגיבורים הללו אגף השיקום במשרד הביטחון והמוסד לביטוח לאומי קורסת תחת הנטל. במקום לפרוס רשת ביטחון, המערכת מציבה חומות בירוקרטיות. קצין התגמולים הופך מנציג המדינה המחבקת לחוקר נוקשה המחפש כל סיבה לדחות את התביעה.
משרד עורכי דין ליעוז בלסיאנו, המתמחה בדיני נזיקין, בייצוג נכי צה"ל ונפגעי פעולות איבה, יצר עבורכם את המדריך המשפטי המקיף, העדכני והלוחמני ביותר בישראל למיצוי זכויות בגין פגיעות נפשיות. המטרה שלנו במדריך זה היא אחת להפוך אתכם מקורבנות של המערכת, ללוחמים משפטיים שיודעים בדיוק כיצד לגבות את המחיר המלא מהמדינה ששלחה אתכם לחזית.
1. האנטומיה של הפציעה השקופה: מהי פוסט טראומה (PTSD) בעיני החוק?
כדי לנצח במאבק המשפטי, עלינו להבין תחילה את ההגדרה הרפואית המשפטית של הפגיעה. פוסט טראומה אינה סתם עצב, לחץ או קושי חולף. המדריך הפסיכיאטרי האמריקאי (DSM 5), שעליו מסתמכות הוועדות הרפואיות של משרד הביטחון, מגדיר שורת קריטריונים נוקשים להכרה בתסמונת.
ראשית, נדרשת חשיפה לאירוע מסכן חיים, פציעה חמורה או איום ממשי על השלמות הגופנית (של הנפגע או של אחרים סביבו). שנית, נדרשת נוכחות של סימפטומים חודרניים כגון פלשבקים, סיוטים וזיכרונות חודרניים בלתי נשלטים. שלישית, קיימת הימנעות פעימה ומתמשכת מגירויים המזכירים את הטראומה (למשל, לוחם שמסרב לצפות בחדשות או להגיע למפגשי יחידה). ולבסוף, שינויים שליליים בקוגניציה ובמצב הרוח, ועוררות יתר (דריכות מתמדת, קפיצה מכל רעש, קשיי ריכוז והתפרצויות זעם).
הבעיה המשפטית הגדולה ביותר עם פוסט טראומה היא זמן ההבשלה שלה (תקופת החביון). בניגוד לכדור שחודר לכתף ומדמם מיד, פוסט טראומה יכולה להתפרץ חודשים ואף שנים לאחר השחרור ממילואים. לוחם יכול לחזור הביתה, לחזור לעבודה, להיראות רגיל לחלוטין כלפי חוץ, ורק לאחר חצי שנה המערכת הנפשית שלו קורסת לחלוטין. משרד הביטחון מנצל פעמים רבות את העיכוב הזה כדי לטעון שאין קשר בין השירות הצבאי לבין המחלה, ולכן התיעוד הרפואי בזמן אמת הופך לקריטי.
2. חומת הקשר הסיבתי: שדה המוקשים של קצין התגמולים
ליבת המאבק מול משרד הביטחון מתנקזת אל שני מונחים משפטיים עקב ותוך כדי. חוק הנכים תגמולים ושיקום קובע כי חייל משוחרר זכאי להכרה כנכה צה"ל רק אם הוכיח כי מחלתו נגרמה תוך כדי שירותו הצבאי ועקב שירותו.
בעוד שהיסוד של "תוך כדי" קל יחסית להוכחה (הרי הייתם במילואים), היסוד של "עקב" הוא שדה הקרב האמיתי. זהו הקשר הסיבתי העובדתי והמשפטי.
ברגע שתגישו תביעה להכרה בפוסט טראומה, קצין התגמולים יבקש מכם לחתום על טופס ויתור סודיות רפואית. מכאן מתחיל מסע דיג אגרסיבי בעברכם. חוקרי משרד הביטחון ינברו בתיק הרפואי שלכם מקופת החולים מיום היוולדכם. הם יחפשו רישומים על פגישות עם קב"ן בסדיר, טיפולים פסיכולוגיים בילדות, בעיות קשב וריכוז, ואפילו יציינו אם הוריכם התגרשו כשהייתם צעירים.
המטרה שלהם פשוטה ואכזרית להוכיח שהייתם פגיעים נפשית (בעלי מצב קודם) עוד לפני שיצאתם למלחמה, ולכן המלחמה אינה הגורם למחלה אלא רק זרז זניח. במקרה כזה, הם יבקשו לדחות את התביעה או להכיר בהחמרה מזערית בלבד.
אנו, כעורכי דין המייצגים אתכם, משתמשים בכלל משפטי עוצמתי מתחום דיני הנזיקין הנקרא גולגולת דקה. אנו טוענים בבית המשפט כי גם אם לחייל הייתה פגיעות נפשית חבויה או רגישות מוקדמת, המערכת הצבאית קיבלה אותו לשירות מילואים פעיל ומצאה אותו כשיר. הצבא מקבל את החייל כפי שהוא, עם חולשותיו. אם הטראומה הצבאית היא זו שהציתה את חבית חומר הנפץ והובילה להתפרצות המחלה שלא הייתה קיימת קודם לכן בפועל, משרד הביטחון חייב לשאת באחריות המלאה למאה אחוזים מהנכות, ללא שום ניכוי בגין מצב קודם.
3. קו השבר: חזית צבאית לעומת טראומה בעורף האזרחי
המלחמה טשטשה לחלוטין את הגבולות שבין חזית לעורף. אזרחים תמימים מצאו את עצמם תחת אש תופת בתוך בתיהם או בדרכם לעבודה. מבחינה רפואית, הפוסט טראומה של אזרח שחווה פגיעת טיל בביתו זהה לחלוטין לזו של לוחם שחטף פצצת מרגמה בעזה. אולם, מבחינה משפטית, הם נשלחים לשתי פלנטות שונות לחלוטין.
מסלול משרד הביטחון (חוק הנכים): מסלול זה שמור אך ורק למי שנפגע תוך כדי שירותו הצבאי (סדיר, קבע או מילואים), וכן למשרתי משטרת ישראל, שירות בתי הסוהר ושירותי הביטחון. התביעה מוגשת לקצין התגמולים במשרד הביטחון, והנפגע נבדק על ידי ועדות רפואיות של משרד הביטחון. מסלול זה נחשב ליוקרתי והמקיף ביותר מבחינת מעטפת השיקום, אך גם לנוקשה ביותר מבחינת רף ההוכחה הנדרש.
מסלול הביטוח הלאומי (חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה):
מסלול זה מיועד לאזרחים, צוותי רפואה אזרחיים, כונני הצלה, ותושבים שנפגעו מפעולת טרור או מלחמה בעורף. התביעה מוגשת למוסד לביטוח לאומי, לאחר קבלת אישור ראשוני מיוחד מהרשות המאשרת במשרד הביטחון הקובע כי אכן מדובר בפעולת איבה. למרות שהוועדות הרפואיות נערכות בביטוח הלאומי, התגמולים הכספיים וההטבות משווים על פי חוק לזכויות של נכי צה"ל.
האתגר הגדול במסלול האזרחי הוא הוכחת הפגיעה הנפשית העקיפה. קל מאוד להכיר באזרח שנפצע פיזית מרסיס בחצר ביתו. אך מה לגבי אזרח שלא נפגע פיזית, אך חווה התקף חרדה קשה כאשר טיל נפל ברחוב הסמוך, או עובדת שראתה את הקולגה שלה נפגע מבעד לחלון המשרד? הביטוח הלאומי נוטה לדחות תביעות של "נפגעי חרדה במעגל השני או השלישי". במשרדנו, אנו אוספים עדויות ראייה, דוחות של כוחות ההצלה וחוות דעת פסיכיאטריות מקיפות כדי להוכיח שהאזרח נכח באופן ממשי בזירת הסכנה וכי הפגיעה הנפשית שלו היא תוצאה ישירה של אירוע האיבה המוכר.
טבלה 1: מפת הדרכים להכרה נפשית | לאיזה גוף מגישים את התביעה?
טבלה זו עושה סדר בבלבול המשפטי הראשון של הנפגעים ממי בדיוק דורשים את הפיצוי ואת ההכרה בנכות בשנת 2026.
סטטוס הנפגע בעת האירוע הטראומטי | דוגמה לאירוע המקים עילת תביעה | הגוף המשפטי אליו מוגשת התביעה להכרה | חוק הבסיס שלפיו תידון התביעה |
חייל במילואים, בסדיר או בקבע | היתקלות, חילוץ פצועים, או חשיפה למראות קשים בזירת לחימה. | קצין התגמולים (אגף השיקום במשרד הביטחון). | חוק הנכים (תגמולים ושיקום). |
אזרח (בעבודה או בביתו) | נפילת טיל בסמוך, חדירת מחבלים ליישוב, פגיעה בעת אזעקה. | המוסד לביטוח לאומי (לאחר אישור הרשות המאשרת). | חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה. |
מתנדב גופי הצלה (זק"א, מד"א, איחוד הצלה) | חשיפה לזירות אסון, פינוי גופות או מתן טיפול תחת אש. | המוסד לביטוח לאומי (כנפגע איבה או כתאונת עבודה התנדבות). | חוק הביטוח הלאומי או חוק פעולות איבה (תלוי נסיבות). |
איש כוחות הביטחון (משטרה, שב"כ, שירות בתי הסוהר) | לחימה בטרור, תגובה לאירוע פלילי חמור או חשיפה לזירת רצח. | קצין התגמולים (אגף השיקום במשרד הביטחון). | חוק הנכים (לרבות חוק המשטרה נכים ונספים). |
[ 🎖️ חזרתם ממילואים והכל מרגיש מרוסק מבפנים? ]
אתם לא צריכים להתבייש, ואתם בטוח לא צריכים להילחם במערכת לבד.
משרד הביטחון והמוסד לביטוח לאומי בנויים ממנגנונים של סינון ודחייה. הנטייה הטבעית של פקיד התביעות היא לחפש את התירוץ החוקי שיפטור את המדינה מאחריות כלכלית ארוכת שנים לטיפול בכם. ללא ייצוג משפטי אגרסיבי, התיק הרפואי שלכם ישמש נגדכם.
במשרד ליעוז בלסיאנו, אנחנו מתמחים בניהול תביעות הכרה בגין פוסט טראומה ופגיעות נפשיות. אנחנו לוקחים את הנטל הבירוקרטי על הכתפיים שלנו: בונים את התיק הרפואי, מנסחים את התצהירים העובדתיים, מכינים אתכם לוועדות הרפואיות וחוסמים את קצין התגמולים מלהשתמש בעברכם כדי לחמוק מאחריות. אתם תתמקדו בטיפול הנפשי ובמשפחה, ואנחנו נעשה כמיטב יכולתנו כדי להביא את ההכרה ואת הקצבאות שמגיעות לכם בזכות ולא בחסד.
💬 [לחצו כאן ליצירת קשר דיסקרטי ומיידי בוואטסאפ עם צוות משרד הביטחון שלנו להערכת סיכויי תביעת פוסט טראומה >>]
חדר העינויים הבירוקרטי: איסוף ראיות, תצהירי לוחמים והמאבק על התיעוד החסר
4. אשליית דוח הפציעה: למה פצעים בנפש לא מקבלים טופס
הדרישה הראשונה של משרד הביטחון מכל חייל שמגיש תביעת הכרה היא הצגת דוח פציעה. בעולם של פציעות אורתופדיות, התהליך פשוט וברור: חייל נפגע מקליע, החובש הפלוגתי מטפל בו בשטח, הרופא הגדודי ממלא טופס פציעה רשמי, והחייל מפונה במסוק לבית החולים שם נרשם דוח קליטה מדויק בחדר המיון. שרשרת הראיות מושלמת, ברורה ואינה ניתנת לערעור.
אך בעולם הפציעות השקופות של פוסט טראומה, שרשרת הראיות הזו פשוט אינה קיימת. לוחם שראה את חברו הטוב נהרג לידו, לוחם ששהה תחת הפגזה ארטילרית כבדה במשך שעות, או איש רפואה שטיפל בעשרות פצועים אנושים הם אינם ממלאים דוח פציעה באותו רגע. הם ממשיכים להילחם. המערכת הצבאית אינה עוצרת את הלחימה כדי לתעד "פגיעה נפשית פוטנציאלית". החייל עצמו נשאר חדור מטרה, שוטף את פניו וממשיך למשימה הבאה.
רק שבועות או חודשים לאחר מכן, כאשר הוא יושב בביתו בסלון, המערכת הנפשית קורסת. קצין התגמולים יושב במשרדו הממוזג ודורש מסמך צבאי רשמי שמוכיח את רגע הפגיעה. היעדר הדוח הזה הוא המכשול הראשון שאנו, כעורכי דין, חייבים לפרק מן היסוד. אנו מוכיחים לוועדות כי הדרישה לדוח פציעה במקרה של הלם קרב היא דרישה אבסורדית ומנותקת לחלוטין מהמציאות המבצעית ומההגדרה הפסיכיאטרית של תקופת החביון במחלה.
5. החור השחור של הרשומות: הוכחת מעורבות באירוע כשהיומן נמחק
כדי לבסס את הקשר הסיבתי העובדתי, חובה להוכיח לקצין התגמולים כי הלוחם אכן נכח באותו אירוע אימה שעליו הוא מדווח בתביעתו. בשנת 2026, המלחמה התאפיינה בכאוס חסר תקדים. יחידות עורבבו, צוותים אורגניים פוצלו, לוחמים קפצו לרכבים שלא היו שייכים לכוח שלהם כדי להציל חיים, ויומני מבצעים (יומני מבצעים גדודיים) נעלמו או נשרפו כליל בשטח.
כאשר משרד הביטחון בוחן את התביעה, הוא פונה לקבלת דוח תחקיר מבצעי מאגף כוח אדם בצהל. פעמים רבות, התשובה שחוזרת היא כי "אין תיעוד רשמי המאשר את נוכחותו של החייל בכלי הרכב שנפגע". זוהי מכה קשה לתביעה.
כאן בדיוק נכנסת לפעולה מחלקת התחקירים של משרדנו. אנו לא מסתמכים על הרישום הצבאי הרשמי. אנו משתמשים בכלים טכנולוגיים ומשפטיים של שנת 2026 כדי לשחזר את האירוע. אנו אוספים התכתבויות וואטסאפ (הודעות שמע שהלוחם שלח לאשתו מתוך השטח), איכוני מיקום של טלפונים ניידים או שעונים חכמים שתיעדו דופק קופץ בדיוק בשעת ההיתקלות, ותמונות או סרטונים שצולמו במצלמות גו פרו של לוחמים אחרים בזירה. אנו אוספים רסיסי מידע והופכים אותם לפאזל ראייתי יצוק מפלדה ששום פקיד במשרד הביטחון לא יוכל להכחיש את קיומו.
6. אחוות לוחמים כראיית זהב: אמנות הניסוח של תצהירי חברים לנשק
בהיעדר תיעוד רפואי צבאי מזמן אמת, הראיה החשובה והחזקה ביותר בתיקי פוסט טראומה היא תצהיר של חבר לנשק. אולם, הטעות הגדולה ביותר של לוחמים התובעים את המדינה היא הגשת תצהירים כלליים וסתמיים. תצהיר שאומר "אני מאשר שדוד נלחם איתי בעזה והיה קשה" שווה כקליפת השום בעיני קצין התגמולים.
כאשר משרדנו מכין תצהיר של לוחם עמית, אנו מבצעים תשאול עומק שמטרתו להעביר את הוועדה הרפואית חוויה רגשית וויזואלית של האירוע ושל השינוי שחל בחייל. תצהיר חזק חייב להיות מחולק לשלושה שלבים ברורים:
השלב הראשון הוא התיאור האובייקטיבי של החייל לפני האירוע ("דוד היה המצחיק של הפלוגה, תמיד ראשון להתנדב").
השלב השני הוא תיאור גרפי ומדויק של רגע האירוע ("הטיל פגע בבית, עפנו אחורה מההדף, דוד היה מלא בדם של חברים שלנו וקפא במקום למשך דקות ארוכות מבלי לדבר").
השלב השלישי, והוא החשוב מכולם, הוא עדות לשינוי ההתנהגותי המיידי או המאוחר ("מאז אותו יום דוד השתתק. הוא הפסיק לאכול איתנו, היה מתעורר בלילה בצרחות בתוך השק שינה, וכשחזרנו הביתה ראיתי שהוא מתרחק מכולם ולא מוכן לצאת מהבית"). תצהיר מפורט כזה, חתום כדין בפני עורך דין ומוזהר באזהרה פלילית, מהווה בסיס עובדתי קביל ורב עוצמה המחליף כל דוח פציעה חסר.
7. חותמת הסמכות: השגת תצהיר המפקד הישיר
תצהיר של חבר לצוות הוא קריטי, אך תצהיר של המפקד הישיר (מפקד הפלוגה או מפקד הצוות) נחשב לראיית פרימיום בעיני מערכת הביטחון. הבעיה היא שמפקדים רבים חוששים לכתוב תצהירים. חלקם חוששים מתחקירים צבאיים על תפקודם באותו אירוע, אחרים פשוט סובלים מפוסט טראומה בעצמם ומסרבים לשחזר את הזיכרונות הכואבים, וישנם כאלו שבאמת לא שמו לב שמשהו עבר על הלוחם שלהם בתוך הטירוף של הלחימה.
התפקיד שלנו הוא להסיר את המחסומים הללו. אנו יוצרים קשר דיסקרטי ומקצועי עם המפקדים, ומסבירים להם את המשמעות הקריטית של חתימתם על התצהיר כמצילת חיים עבור הלוחם שלהם. אנו מדגישים בפניהם כי התצהיר אינו מיועד לבקרת איכות מבצעית של צהל, אלא מסמך אזרחי רפואי המוגש לקצין התגמולים. לעיתים אנו מסתפקים באישור קצר ופורמלי של המפקד המאשר את עצם התרחשות ההיתקלות ביום ובשעה הנטענים. מסמך זה סוגר הרמטית את שאלת עצם האירוע, ומונע ממשרד הביטחון לטעון לחוסר אמינות של התובע.
8. רפואת העורף: התיעוד הרפואי שמתחפש למחלות אחרות
לוחמים רבים שחוזרים מהחזית ומתחילים לחוות תסמיני פוסט טראומה אינם פונים מיד לפסיכיאטר. סטיגמות תרבותיות, תחושת בושה או פשוט חוסר הבנה של המצב מונעים מהם לבקש עזרה נפשית. במקום זאת, המצוקה הנפשית מיתרגמת לתסמינים גופניים פסיכוסומטיים.
כאן מתחיל שלב האיסוף המתוחכם ביותר שלנו. אנו מנתחים את התיק הרפואי האזרחי של הלוחם מקופת החולים בחודשים שלאחר השחרור ממילואים. אנו מחפשים ביקורים דחופים בחדר מיון עקב תלונות על "התקף לב" או דופק מואץ, שמתבררים לאחר בדיקות שלילות א.ק.ג כהתקפי חרדה (פאניקה). אנו מאתרים פניות לרופא המשפחה לקבלת כדורי שינה או כדורי הרגעה עקב "תקופה לחוצה בעבודה".
משרד הביטחון נוהג לזלזל בפניות אלו ולטעון כי הלוחם לא התלונן על פוסט טראומה אלא על נדודי שינה בלבד. אנו מביאים חוות דעת של פסיכיאטרים מומחים מטעמנו המוכיחות כי זוהי בדיוק ההתפתחות הקלאסית והטיפוסית של תסמונת פוסט טראומטית אצל גברים ישראלים צעירים, אשר מתקשים להודות בשבר הנפשי ומבטאים אותו דרך הגוף. התיעוד הזה קריטי כדי לגשר על פער הזמנים (תקופת החביון) שבין סיום המלחמה לבין האבחון הפסיכיאטרי הרשמי.
9. הקריסה התעסוקתית והמשפחתית: עדויות בן הזוג והמעסיק
משרד הביטחון אינו מסתפק רק בהוכחת האירוע הטראומטי; הוא דורש להוכיח כי פגיעה זו גרמה לירידה דרסטית בכושר התפקוד. הדרך הטובה ביותר להוכיח זאת היא באמצעות עדויות מהמעגלים הקרובים ביותר ללוחם ביום שאחרי המלחמה אשתו והבוס שלו.
עדות של בת הזוג היא מסמך מצמרר וקריטי. היא זו שרואה את הסיוטים בלילה, את ההימנעות מללכת לאירועים חברתיים, ואת אובדן הסבלנות כלפי הילדים שמעולם לא אפיין את הלוחם בעבר.
בנוסף, אנו פונים למעסיק של הלוחם ומבקשים ממנו מכתב רשמי. אנו לא מבקשים ממנו לאבחן פוסט טראומה, אלא רק לתאר בצורה כנה את השינוי התעסוקתי. מעסיק שיעיד כי "לפני המילואים הלוחם היה איש מכירות מצטיין שיזם פרויקטים, ומאז שחזר הוא מרבה לאחר, מתקשה להתרכז מול מסך המחשב, נעדר ימים שלמים ומתבודד בהפסקות" מספק לוועדה הרפואית הוכחה מוחצת לכך שהפגיעה אינה רק בראשו של החייל, אלא משפיעה ישירות על יכולת ההשתכרות שלו ועל שילובו בחברה.
טבלה 2: מפת הראיות הנדרשות | פציעה פיזית לעומת פציעה נפשית
טבלה זו מדגימה בצורה חדה את ההבדל התהומי בסוג הראיות שעורך דין מיומן נדרש לאסוף כדי לבסס תביעת נכות בהתאם לסוג הפציעה.
סוג הראיה הנדרשת מול משרד הביטחון | תביעה על פציעה אורתופדית (לדוגמה קטיעה או רסיס) | תביעה על פציעה נפשית (פוסט טראומה הלם קרב) | המטרה המשפטית של הראיה |
הוכחת עצם התרחשות האירוע (התנאי הבסיסי) | דוח פציעה רשמי (טופס 119) בחתימת רופא צבאי מיום האירוע. | יומני מבצעים, תצהירי חברים, איכוני טלפון, התכתבויות מהשטח. | ביסוס נוכחות התובע בזירת הלחימה המדוברת כדי למנוע טענת בדיה. |
הוכחת הקשר הסיבתי הרפואי (שלב העקב) | סיכום אשפוז מבית חולים וצילומי רנטגן או סי טי מוכחים. | תצהירי משפחה על שינוי התנהגותי, רישומי קופת חולים על נדודי שינה, וחוות דעת פסיכיאטר. | קשירת ההידרדרות במצבו של התובע ישירות למראות שנחשף אליהם בקרב. |
הוכחת רמת הפגיעה התפקודית (לקביעת אחוזי נכות) | מסמכי שיקום פיזיותרפיה ומגבלות תנועה אובייקטיביות (טווח תנועה). | מכתב ממעסיק על אובדן כושר עבודה, עדויות על התקפי זעם או הסתגרות מאובחנת. | תרגום המחלה לפגיעה כלכלית והצדקת קבלת קצבת נכות גבוהה לצמיתות. |
שלילת קיומו של מצב קודם (התגוננות מחוקרי המשרד) | רישום פרופיל רפואי 97 גופני טרם הגיוס לשירות. | מאבק משפטי על כלל "הגולגולת הדקה" במידה והיו טיפולים פסיכולוגיים בילדות. | מניעת קיזוז אחוזי נכות מצד קצין התגמולים על חשבון רגישות נפשית היסטורית. |
[ 📝 נאבקים לאסוף עדויות ומסמכים? המערכת בונה על הייאוש שלכם ]
השעון מתקתק, וכל יום שעובר הופך את מלאכת איסוף הראיות לקשה יותר.
זיכרונות מטשטשים, חברים ליחידה משתחררים וממשיכים בחייהם, ויומני מבצעים נעלמים בארכיונים. משרד הביטחון יודע שחייל הסובל מפוסט טראומה סובל גם מהימנעות ומחוסר אנרגיה מוחלט להילחם בבירוקרטיה. הם בונים על כך שתוותרו.
במשרד ליעוז בלסיאנו, אנחנו לוקחים מכם את מושכות ניהול המאבק הראייתי. צוות התחקירים והליטיגציה שלנו אוסף את כל המסמכים האזרחיים והצבאיים, מראיין את המפקדים והחברים שלכם כדי לנסח תצהירים מדויקים שאינם ניתנים לערעור, ובונה תיק רפואי התקפי. אנו מסירים מכם את המועקה הבירוקרטית כדי שתוכלו להתרכז בדבר אחד בלבד בשיקום הנפשי שלכם ושל המשפחה שלכם.
זירת הגלדיאטורים: הוועדה הרפואית של משרד הביטחון וחקירת העבר הנפשי
10. אשליית האמפתיה: הרופא בוועדה אינו הפסיכולוג שלכם
הרגע שבו לוחם פגוע נפש נכנס לחדר הוועדה הרפואית של משרד הביטחון הוא אחד הרגעים המתוחים ביותר בחייו. מולו יושב רופא פסיכיאטר, לרוב אדם מבוגר, אשר פותח את השיחה בקול רגוע, שואל לשלומו ומזמין אותו לספר על הקשיים שלו. הלוחם, שמשווע להכרה ולעזרה, נוטה להתבלבל. הוא חושב שהגיע לטיפול פסיכולוגי, הוא פותח את ליבו, מוריד את חומות ההגנה ומתחיל "לשפוך" הכל ללא כל סינון.
זוהי הטעות הפסיכולוגית והמשפטית הקטלנית ביותר. הרופא שיושב מולכם בוועדה הרפואית אינו נמצא שם כדי לטפל בכם, לרפא אתכם או להעניק לכם כתף תומכת. הוא נציג רשמי של קופת המדינה. תפקידו הבלעדי הוא להעריך את הנזק, לכמת אותו לאחוזים, ולוודא שהמדינה אינה משלמת שקל אחד יותר ממה שהיא חייבת.
האמפתיה שהוא משדר היא כלי חקירה שנועד לדובב אתכם. בזמן שאתם מדברים, הוא בוחן את שפת הגוף שלכם, את צלילות המחשבה שלכם, ואת העקביות של הגרסה שלכם מול המסמכים הרפואיים המונחים לפניו. אם תגיעו לוועדה מסודרים מדי, לבושים בקפידה ומדברים בשטף רהוט, הוא עלול לרשום בפרוטוקול כי "התובע אינו מפגין סימני מצוקה נראים לעין ומתפקד באופן תקין". לכן, ההכנה לוועדה דורשת איזון עדין במיוחד עליכם להביא את הכאב האותנטי שלכם לחדר, מבלי ליפול למלכודות הדיבוב שמטרתן להוציא מכם מידע מזיק.
11. מלכודת העבר: שאלות חקירה על פרידות, ילדות וסמים
ברגע שהפסיכיאטר בוועדה מבין שאכן עברתם אירוע טראומטי קשה בחזית, הוא יעבור לטקטיקה השנייה והמסוכנת יותר טקטיקת ניתוק הקשר הסיבתי באמצעות "מצב קודם". המטרה שלו היא להוכיח שהמצוקה שלכם היום נובעת ממשברי חיים אישיים שאינם קשורים כלל לשירות הצבאי.
לפתע, שאלות הוועדה סוטות מנושא הלחימה בעזה או בלבנון, והרופא שואל בנימה אגבית: "איך התמודדת כשההורים שלך התגרשו כשהיית בן עשר?" או "סיפרת לרופא המשפחה לפני שנתיים שנפרדת מהחברה שלך והיית עצוב, איך זה השפיע עליך?" ולעיתים אף שאלות ישירות על "האם התנסית בעישון מריחואנה בטיול במזרח לפני הגיוס?".
אלו אינן שאלות תמימות. אם הלוחם יענה "כן, הפרידה מהחברה ריסקה אותי לחלוטין ולא יצאתי מהמיטה חודש", הרופא ירשום בפרוטוקול כי התובע סובל מאישיות שברירית ונוטה לדיכאון ראקטיבי ללא קשר לשירותו הצבאי. אם יודה בעישון קנאביס מזדמן בעבר, הרופא עלול לייחס את החרדות העכשוויות לשימוש בחומרים פסיכואקטיביים.
ההכנה של משרדנו מתמקדת בדיוק כאן. אנו מלמדים את הלקוחות שלנו לקחת בעלות על עברם, אך להציב קיר בטון בינו לבין מצבם הנוכחי. התשובה הנכונה לשאלות המלכודת חייבת להדגיש את התפקוד המלא לפני המלחמה. עליכם לומר: "נכון, ההורים שלי התגרשו, וזה היה עצוב כמו לכל ילד, אבל סיימתי בגרויות בהצטיינות, התגייסתי ליחידה קרבית, עבדתי בעבודה מסודרת והקמתי משפחה. תפקדתי במאה אחוז. מאז אותו יום שבו הפגז נפל על הכוח שלנו, החיים שלי נגמרו. אני לא ישן, לא עובד ולא מתפקד". מיקוד מוחלט בקו השבר התפקודי שנוצר בעקבות המלחמה הוא המפתח לניצחון בוועדה הרפואית.
12. סעיף 34 לחוק: כיצד מתמחרים כאב נפשי לאחוזי נכות?
לאחר שהוועדה השתכנעה כי הפוסט טראומה נובעת ישירות מהשירות במילואים, היא צריכה לתרגם את הסבל שלכם למספר. המספר הזה יקבע האם תקבלו מענק חד פעמי זעום, או קצבה חודשית קבועה ורשת תמיכה לכל החיים.
הסעיף הרלוונטי בתקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגות נכות) הוא סעיף שלושים וארבע, העוסק בהפרעות פוסט טראומטיות. הסעיף אינו בודק רק את עוצמת הזיכרונות הרעים, אלא מתמקד בעיקר בשני מדדים קריטיים עוצמת הסימפטומים וההפרעה לתפקוד החברתי והתעסוקתי.
קפיצת המדרגה המשמעותית ביותר, אותה "שנת שמיטה" כלכלית של תביעות משרד הביטחון, היא המעבר בין תשעה עשר אחוזי נכות לעשרים אחוזי נכות.
עשרה עד תשעה עשר אחוזים ניתנים למי שסובל מהפרעה קלה המגבילה את התפקוד באופן בינוני. התוצאה היא מענק חד פעמי בלבד, ולאחר מכן התיק נסגר מעשית מבחינה כספית.
לעומת זאת, עשרים אחוזי נכות מוענקים כאשר ההפרעה היא ניכרת ומגבילה את התפקוד החברתי והתעסוקתי באופן בולט. ברגע שחציתם את רף העשרים אחוזים, אתם נכנסים למשפחת נכי צהל הזכאים לקצבה חודשית קבועה לכל החיים, סיוע רפואי מלא, טיפולים פסיכולוגיים במימון המדינה, מענקי דיור, והטבות רכב.
שלושים אחוזים ומעלה יינתנו כאשר ההגבלה התפקודית היא קשה, והתובע מתקשה להחזיק מעמד במקום עבודה מסודר או לשמור על קשרים משפחתיים תקינים. כדי להבטיח את חציית רף העשרים והשלושים אחוזים, אנו לא מסתפקים במילים של התובע. אנו מציגים לוועדה ראיות אובייקטיביות: אישורי פיטורים מהעבודה עקב בעיות התנהגות או היעדרויות, עדויות על התקפי זעם או ניתוק בתוך התא המשפחתי, ודוחות צריכה של תרופות פסיכיאטריות. רק כאשר הוועדה מבינה שהמחלה החריבה את יכולת ההשתכרות והחיים החברתיים של התובע, היא תפסוק את האחוזים הגבוהים המגיעים לו בדין.
13. חומת המגן בחדר: התפקיד הקריטי של עורך הדין בוועדה
חוקי משרד הביטחון מאפשרים לתובע להכניס עמו עורך דין אל תוך חדר הוועדה הרפואית. נכים רבים מוותרים על זכות זו מתוך מחשבה ש"האמת מדברת בעד עצמה" או כדי לחסוך בשכר טרחה. זוהי טעות אסטרטגית שמשלמים עליה ביוקר.
עורך הדין אינו יושב בחדר הוועדה כקישוט או כצופה פסיבי. תפקידו הוא לנהל את האירוע, להגן על התובע ולפקח על כתיבת הפרוטוקול. רופאי הוועדה נוטים לשאול שאלות מנחות או לקטוע את התובע כאשר הוא מתחיל לתאר פרטים שמחמירים את מצבו. עורך הדין קוטע את הרופא, מתעקש שהתובע יסיים את דבריו, ומוודא שכל תלונה, קטנה כגדולה, נרשמת מילה במילה בתוך הפרוטוקול המוקלד.
הפרוטוקול הזה הוא המסמך המשפטי החשוב ביותר בתיק. אם נבקש להגיש ערעור לוועדה רפואית עליונה, השופטים והרופאים בערכאת הערעור יקראו רק את מה שנכתב בפרוטוקול. אם כעסתם, רעדתם או בכיתם בחדר, אך הרופא לא רשם זאת בפרוטוקול המצב לא קרה מבחינה משפטית. עורך הדין דורש מהרופא לתעד את ההופעה הקלינית של התובע בזמן אמת. בנוסף, עורך הדין מגיש לוועדה "תיק מוצגים" מסודר הכולל את חוות הדעת הרפואיות מטעמנו, ומכריח את הוועדה להתייחס למסמכים אלו באופן מנומק. ועדה שמתעלמת מחוות דעת של עורך הדין חושפת את החלטתה לביטול משפטי בבית המשפט המחוזי.
14. נכות זמנית לעומת נכות צמיתה: מלחמת ההתשה של משרד הביטחון
הבשורות הטובות הן שהוועדה הכירה בפוסט טראומה וקבעה לכם שלושים אחוזי נכות. הבשורות הרעות הן שלעיתים רחוקות מאוד האחוזים הללו ניתנים לצמיתות כבר בוועדה הראשונה. משרד הביטחון מחיל מדיניות נוקשה של קביעת נכות זמנית (לרוב לתקופה של שנה עד שנתיים) בפגיעות נפשיות.
ההיגיון הרפואי של המדינה הוא שפוסט טראומה היא מחלה דינמית, ויש סיכוי שהלוחם יגיב היטב לטיפולים התרופתיים והפסיכולוגיים, יחזור לתפקד, ומצבו ישתפר. ההיגיון הכלכלי של המדינה הוא להתיש את התובע בתקווה שלא יגיע לוועדה הבאה.
כאשר תוקף הנכות הזמנית פג, התובע מזומן לוועדה רפואית חוזרת. כאן טמונה הסכנה הגדולה ביותר אם הלוחם הפסיק ללכת לטיפולים בשנה החולפת, לא נטל תרופות, או עבד במשרה מלאה ושגשג, הוועדה החוזרת תחתוך את אחוזי הנכות שלו באופן דרמטי, והוא עשוי למצוא את עצמו שוב מתחת לרף העשרים אחוזים, מאבד את קצבתו ואת ההטבות.
כדי להפוך נכות זמנית לנכות צמיתה קבועה ויציבה, אנו מנהלים את הלקוחות שלנו גם בתקופת הביניים. אנו דורשים מהם לשמור על רצף טיפולי נוקשה, לבקר אצל פסיכיאטר אחת למספר חודשים, לתעד מקרים של אובדן ימי עבודה עקב חרדות, ולדווח לרופא המשפחה על כל החמרה בשינה או במצב הרוח. כאשר אנו מגיעים לוועדה החוזרת חמושים בקלסר עבה המוכיח כי למרות כל מאמצי השיקום והטיפולים המצב הנפשי התקבע ואינו משתפר, הוועדה תיאלץ לקבוע כי הנכות הפכה לחלוטה וצמיתה, ובכך אנו מבטיחים את עתידו הכלכלי של הלוחם ומשפחתו לכל ימי חייו.
טבלה 3: קוד המבחן הפסיכיאטרי | משמעות אחוזי הנכות (סעיף 34)
טבלה זו מפשטת את ההבדלים הקריטיים בספר המבחנים של משרד הביטחון, וממחישה כיצד תיאור רפואי מתורגם לכסף ולזכויות.
רמת אחוזי הנכות הנקבעת בוועדה | תיאור ההגבלה לפי לשון ספר המבחנים | רמת התפקוד היומיומי והתעסוקתי של התובע | המשמעות הכלכלית המיידית (שנת 2026) |
עשרה עד 19 אחוזים | הגבלה קלה עד בינונית בכושר התפקוד. | מסוגל לעבוד במשרה מלאה רוב הזמן. בעיות קלות בשינה או קשיי ריכוז נקודתיים שאינם פוגעים ברצף החיים. | מענק כספי חד פעמי בלבד. התיק מוקפא ללא קצבה חודשית או זכויות נלוות משמעותיות. |
עשרים עד 29 אחוזים (קו פרשת המים) | הגבלה ניכרת בכושר התפקוד, הפוגעת באופן בולט בתפקוד החברתי. | היעדרויות תכופות מעבודה, קושי בקבלת מרות, התקפי חרדה הפוגעים בשגרת הבית והמשפחה באופן עקבי. | כניסה למועדון נכי צהל: קצבה חודשית קבועה לכל החיים, מימון טיפולים רפואיים, סיוע בשכר דירה ומענקים. |
שלושים עד 49 אחוזים | הגבלה קשה הפוגעת באופן חמור בכושר התפקוד הכללי. | קושי מהותי להחזיק מקום עבודה רציף. הסתגרות חברתית משמעותית. שימוש קבוע בתרופות פסיכיאטריות חזקות. | קצבה חודשית מוגדלת משמעותית. זכאות להטבות מס, הנחות עמוקות בארנונה, סיוע ברכישת רכב רפואי לפי הצורך וסל שיקום רחב. |
חמישים אחוזים ומעלה | מצב פסיכוטי או פגיעה טוטאלית בבוחן המציאות והתפקוד. | אי מסוגלות מוחלטת לעבוד. ניתוק חברתי או תלות מוחלטת בזולת לביצוע פעולות יומיות. אשפוזים פסיכיאטריים. | קצבאות מקסימום, ליווי ותמיכה סיעודית צמודה במידת הצורך, סל זכויות מלא לכל המשפחה. |
[ 🛡️ זומנתם לוועדה רפואית של משרד הביטחון? אל תיכנסו לחדר לבד ]
חמש דקות מול הפסיכיאטר של הוועדה יחרצו את עתידכם הכלכלי ואת יכולת השיקום שלכם בעשרות השנים הבאות.
חיילים וקצינים שהיו רגילים להסתדר לבד בשדה הקרב, מגלים ששדה הקרב הבירוקרטי דורש כישורים אחרים לחלוטין. אם תגיעו לא מוכנים לשאלות על עברכם, אם תמעיטו בעוצמת הכאב מתוך בושה, או אם תוותרו על הצגת ראיות לתפקוד לקוי בעבודה הוועדה תעניק לכם עשרה אחוזים בלבד ותסגור מאחוריכם את הדלת.
במשרד ליעוז בלסיאנו, עורכי הדין למשרד הביטחון לא משאירים דבר ליד המקרה. אנו מכינים אתכם באמצעות סימולציות מוקפדות לשאלות המכשילות של הוועדה. אנו מגיעים איתכם יד ביד אל חדר הוועדה, יושבים לצידכם, מונעים מהרופאים להטות את הדיון, ומוודאים שכל זעקה אילמת שלכם תירשם בפרוטוקול ותתורגם לאחוזי הנכות ולתגמולים המקסימליים שהחוק מאפשר.
פוסט טראומה בעורף האזרחי: המאבק בביטוח הלאומי על הכרה כנפגעי פעולות איבה
15. החזית שבלב העיר: כשהמלחמה דופקת על דלת הבית
המלחמה המחישה יותר מתמיד כי המושג חזית איבד את משמעותו הגיאוגרפית. טילים כבדים מחריבים בנייני מגורים בערי המרכז, חדירות מחבלים מתרחשות ביישובים שלווים, ואזרחים תמימים נמלטים לממדי"ם תחת אש תופת. אזרח שחווה פגיעה ישירה בביתו, שראה את השכונה שלו עולה באש, או שחילץ פצועים מזירת נפילה, חווה פגיעה טראומטית עצומה. המוח האנושי אינו מבדיל בין מדי בט"ש צבאיים לבין פיג'מה אזרחית; מנגנוני החרדה והפוסט טראומה (הלם קרב אזרחי) פועלים בדיוק באותה העוצמה.
אולם, בניגוד ללוחם המוקף במערכת צבאית מתעדת, האזרח נותר לבדו מול ההריסות. אין לו מפקד שיכתוב עליו דוח פציעה, אין חובש פלוגתי שירשום את תגובותיו הראשוניות, ולרוב הוא אינו מפונה באמבולנס אם לא נפגע פיזית מדמם. האזרח פשוט חוזר לביתו (או לבית מלון למפונים), מנסה לאסוף את השברים, ורק חודשים לאחר מכן מגלה שהוא אינו מסוגל לישון, שהוא מבועת מכל סירנה חולפת, ושחייו המקצועיים והאישיים קורסים. כאשר הוא מחליט סוף סוף לפנות למוסד לביטוח לאומי בבקשה להכרה כנפגע פעולות איבה, הוא נתקל בחומה פקידותית קרה וחשדנית הדורשת ממנו להוכיח את הבלתי ניתן להוכחה.
16. אישור הרשות המאשרת: שומר הסף של משרד הביטחון
הטעות הראשונה של אזרחים הנפגעים מחרדה היא הפנייה הישירה לוועדות הרפואיות של המוסד לביטוח לאומי. לפני שהביטוח הלאומי בכלל יפתח את התיק הרפואי שלכם, עליכם לעבור את משוכת הסף הקשוחה ביותר הרשות המאשרת במשרד הביטחון. תפקידו של גוף זה הוא לקבוע באופן עובדתי ומשפטי האם האירוע שחוויתם מוגדר בחוק כפעולת איבה.
לכאורה, אם טיל נפל ברחוב שלכם, הדבר ברור. אך מה קורה כאשר נפצעתם בדרככם למרחב מוגן בזמן אזעקת שווא? או כאשר חוויתם התקף לב מעוצמת הפיצוץ של מיירט כיפת ברזל בשמיים, מבלי שהייתה נפילה קרקעית? הרשות המאשרת בוחנת כל מקרה לגופו ונוטה לדחות מקרים גבוליים.
התפקיד של משרדנו מתחיל כאן. אנו לא מסתפקים בטופס התביעה הרגיל. אנו מצרפים לבקשה אישורים רשמיים של משטרת ישראל המאשרים את קיומה של הזירה, דוחות של מגן דוד אדום או איחוד הצלה שטיפלו בנפגעים באזור, ורישומי יומן מבצעים של פיקוד העורף מאותו יום ושעה. אנו מוכיחים לרשות המאשרת כי האירוע אכן התרחש במציאות וכי התובע נכח בו פיזית, ובכך אנו כופים עליהם להנפיק את תעודת ההכרה העקרונית הפותחת את הדלתות למוסד לביטוח לאומי.
17. מבחן המעגלים: מי נחשב נפגע חרדה אזרחי בעיני החוק?
המוסד לביטוח לאומי מפעיל "מבחן מעגלים" בלתי רשמי אך נוקשה מאוד כדי לסנן תביעות על פגיעות נפשיות. המטרה שלהם היא למנוע מצב שבו כל אזרח במדינת ישראל, שצפה בחדשות מלחיצות בטלוויזיה, יקבל קצבת נכות. הפסיקה של בתי הדין לעבודה תוחמת את גבולות הזכאות באופן ברור.
המעגל הראשון (פגיעה ישירה ונוכחות בזירה):
אלו הם האזרחים שנכחו פיזית במוקד האירוע. אדם שהבית שלו ספג פגיעה ישירה כשהוא בתוכו, אדם שרכבו נפגע מהדף בזמן נסיעה, או מי שחילץ פצועים מתוך ההריסות. לגבי המעגל הראשון, המוסד לביטוח לאומי אינו מתווכח על עצם החשיפה לטראומה. רף ההוכחה לקשר הסיבתי הוא הנמוך ביותר, והמאבק המשפטי מול הוועדות יתמקד אך ורק בקביעת גובה אחוזי הנכות (חומרת המחלה הפסיכיאטרית).
המעגל השני (עדי ראייה ונוכחות בסמוך לזירה):
כאן מתחילה המלחמה המשפטית האמיתית. מדובר באזרחים שהיו בקרבת מקום לאירוע אך לא במוקד עצמו. למשל, אדם שגר בבניין סמוך וראה את הטיל מחריב את הבניין השכן, או אדם שרץ למקלט הציבורי, שמע את הפיצוצים העזים והרגיש את האדמה רועדת, אך לא נפגע פיזית. הביטוח הלאומי נוטה לעשות חיים קשים לנפגעי המעגל השני. הפקידים יטענו ש"כולם שמעו את הבומים, זה לא הופך אותך לנכה".
כעורכי דין, אנו מוכיחים בוועדות הרפואיות כי הקרבה הפיזית והתחושה הסובייקטיבית של "סכנת מוות מיידית" מספיקות כדי לגרום לפוסט טראומה חמורה. אנו מביאים תצהירים של שכנים שראו את התובע קופא במקום או רועד בלא שליטה מיד לאחר הפיצוץ, ומשתמשים בחוות דעת של פסיכיאטרים מומחים המסבירים לוועדה כיצד גלי ההדף הנפשיים פגעו בדיוק בנפגע הזה בשל נסיבותיו המיוחדות באותו רגע.
המעגל השלישי (חרדה מרחוק וצפייה בחדשות):
הפסיקה קובעת באופן גורף כי צפייה באירועי אימה דרך מסכי הטלוויזיה, או חרדה כללית מעצם קיומה של מלחמה במדינה, אינן מזכות בהכרה כנפגע פעולות איבה. תביעות המבוססות על "אווירת פחד כללית" נדחות על הסף, וכל ניסיון לנהל אותן הוא בזבוז של משאבים וזמן מצד הנפגע. לכן אנו מסננים תביעות אלו מראש וממקדים את המאמצים רק בתיקים בעלי זיקה פיזית וגיאוגרפית לאירוע הטרור או לנפילת הטיל.
18. הוכחת הקשר הסיבתי האזרחי: חקירת תיק קופת החולים
בדומה לקצין התגמולים של משרד הביטחון, גם הוועדות הרפואיות של המוסד לביטוח לאומי חוששות מאוד מתשלומי קצבאות נכות נפשית לכל החיים. לכן, הן מפעילות חוקרים ורופאים שמטרתם לנתק את הקשר הסיבתי בין הפוסט טראומה לבין נפילת הטיל. הכלי המרכזי שלהם הוא התיק הרפואי המלא שלכם מקופת החולים.
בעוד שלוחם צעיר הוא לרוב בעל תיק רפואי רזה וללא היסטוריה פסיכיאטרית ארוכה, אזרחים בני ארבעים או חמישים צוברים במהלך חייהם רישומים רפואיים רבים. הביטוח הלאומי ינבור בתיק בחיפוש אחר מילות מפתח מכשילות. הם ימצאו רישום מלפני חמש שנים שבו סיפרתם לרופא המשפחה שאתם בלחץ בגלל גירושין קשים, או שלקחתם כדורי שינה לאחר שפוטרתם מהעבודה. הוועדה תשתמש ברישומים אלו כדי לטעון שהחרדה שלכם נובעת מבעיות כלכליות, מקשיי נישואין או מאישיות דיכאונית בסיסית, וכי אירוע האיבה רק "העיר" מצב קיים ולא יצר אותו מאין (החמרה זמנית בלבד).
ההגנה המשפטית שלנו מתבססת על דוקטרינת "הגולגולת הדקה" שחלה גם בביטוח הלאומי. אנו לא מתכחשים לעבר הרפואי של הלקוח, אלא ממסגרים אותו נכון. אנו מציגים נתוני ביטוח לאומי מתקופת העבר המראים כי הלקוח עבד ברצף, שילם מיסים, פרנס משפחה ותפקד באופן מלא למרות הלחצים האישיים שחווה. אנו מוכיחים לוועדה כי אירוע האיבה היה אירוע מכונן ושבר דרמטי שיצר מחלה פסיכיאטרית חדשה ומשתקת (PTSD). הוכחת הפער התפקודי בין "לפני הטיל" ל"אחרי הטיל" היא זו שמוחקת את טענות הוועדה לגבי מצב רפואי קודם.
19. מסמכי הזהב: כיצד בונים תיק רפואי אזרחי מנצח
כדי לנצח את הוועדה הרפואית של הביטוח הלאומי, לא מספיק להגיע ולספר כמה קשה לכם. הוועדה מדברת בשפה של מסמכים רשמיים וחותמות. אזרחים שמנסים להיות "גיבורים" ולא פונים לטיפול רפואי לאחר אירוע איבה, מחבלים במו ידיהם בסיכויי התביעה העתידית שלהם.
המסמך החשוב ביותר הוא דוח חדר מיון. אנו מנחים כל לקוח שעבר אירוע אימה ומרגיש דפיקות לב מואצות, קוצר נשימה או חרדה קיצונית לפנות באופן מיידי לחדר המיון הקרוב. עליו להגיד לרופא המיון במפורש: "הייתי קרוב לנפילת הטיל, ראיתי את ההרס ומאז אני לא מצליח לנשום". רישום אותנטי במיון מזמן האירוע עצמו נועל את הקשר הסיבתי הראשוני.
אם הלקוח לא פנה למיון, מסמך הזהב החלופי הוא רישום מרופא המשפחה שנכתב בימים הסמוכים לאירוע. גם אם הלקוח פנה לקבל כדורי הרגעה בלבד, חשוב שהרופא יציין את סיבת הפנייה ("החולה מתלונן על חרדות עקב נפילת טיל סמוך לביתו").
מעבר לתיעוד הראשוני, תיק משפטי מנצח מחייב בניית רצף טיפולי. הביטוח הלאומי יסרב לתת אחוזי נכות גבוהים לאדם שטוען שהוא בפוסט טראומה קשה אך אינו פוגש פסיכיאטר ואינו נוטל טיפול תרופתי מותאם. אנו מלווים את לקוחותינו למרכזי חוסן או לפסיכיאטרים מומחים מטעמנו. חוות הדעת הפסיכיאטרית שאנו מגישים לוועדה מפרקת את הקריטריונים הנוקשים של ספר המבחנים (סעיף שלושים וארבע לתקנות) ומוכיחה בצורה מתמטית כמעט את עומק ההגבלה התפקודית והחברתית של התובע, ובכך לא משאירה לוועדה שום ברירה אלא לקבוע נכות צמיתה משמעותית המזכה בקצבה לכל החיים.
טבלה 4: השוואת מעגלי הפגיעה הנפשית בפעולות איבה | סיכויי התביעה
טבלה זו עושה סדר בסיכויי ההצלחה של תביעות נפשיות במוסד לביטוח לאומי לפי מיקום האזרח בזמן המלחמה.
רמת המעגל של הנפגע באירוע האיבה | תיאור סיטואציית הפגיעה האזרחית | רף הקושי בהוכחת הקשר הסיבתי לוועדה | ההמלצה המשפטית שלנו להגשת תביעה |
מעגל ראשון (נוכחות במוקד ההרס) | שהייה בתוך הבית שספג פגיעה ישירה, הימצאות ברכב שהועף מהדף, חילוץ פיזי של פצועים. | נמוך מאוד. עצם הנוכחות מהווה ראיה מוצקה לקיומו של אירוע טראומטי מסכן חיים לפי הפסיכיאטריה. | תביעת חובה מיידית. המאבק שלנו יתמקד במקסום אחוזי הנכות ובהשגת כל ההטבות הנלוות והשיקום. |
מעגל שני (עדי ראייה וקרבה ממשית) | מגורים בבניין סמוך לנפילה, ריצה תחת מטחי שברים למקלט, צפייה ישירה בהרס מחלון הבית. | בינוני עד גבוה. תלוי באיכות הראיות. הביטוח הלאומי עשוי לנסות לטעון לריחוק מסוים מזירת הסכנה. | כדאי להגיש אך ורק בליווי תצהירי עדים, דוחות משטרה המעידים על קרבת הזירה, וחוות דעת פסיכיאטרית חזקה מטעמנו. |
מעגל שלישי (חרדה מרחוק ומסכים) | צפייה בחדשות, מגורים בעיר שבה יש אזעקות אך ללא נפילות בקרבת מקום, חרדה כללית מגורל המדינה. | בלתי אפשרי. בתי הדין דחו פעם אחר פעם תביעות המבוססות על מתח כללי של כלל האוכלוסייה בישראל. | המלצה גורפת שלא להגיש תביעה על בסיס זה, כדי למנוע דחייה ודאית ובזבוז כספים ועוגמת נפש ללקוח. |
[ 🏚️ הבית שלכם לא נפגע, אבל החיים שלכם נחרבו מאז האזעקה ההיא? ]
אתם לא צריכים לדמם פיזית כדי לקבל הכרה כנפגעי פעולות איבה. הכאב הנפשי שלכם מוכר בחוק.
אזרחים רבים מוותרים מראש על התביעה מול המוסד לביטוח לאומי כי הם בטוחים שרק מי שנפצע מרסיסים זכאי לקצבה. זוהי הטעות הכלכלית הגדולה ביותר שאפשר לעשות. אם חייכם נעצרו מאז שנחשפתם לזירת לחימה או לנפילת טיל בקרבת מקום, אתם זכאים למעטפת שיקום עצומה ממשרד הביטחון ומהביטוח הלאומי.
במשרד ליעוז בלסיאנו, אנחנו מתמחים בעבודה מול הרשות המאשרת והוועדות הרפואיות של הביטוח הלאומי. אנו יודעים כיצד לאסוף את התיעוד הראשוני, להביא את העדויות הנכונות מהשטח, ייצוג בוועדה הרפואית כדי למנוע מהפסיכיאטרים להפיל אתכם עם שאלות על עברכם. אנו ניאבק על מנת שתוכרו כנפגעי איבה לכל דבר ועניין, ותקבלו את רשת הביטחון הכלכלית הדרושה לשיקום חייכם.
האח הגדול של אגף השיקום: חוקרים פרטיים, רשתות חברתיות ושלילת קצבאות נכות
20. הפרנויה שהופכת למציאות: למה המדינה עוקבת אחריכם?
אחד התסמינים המובהקים ביותר של פוסט טראומה (הלם קרב) הוא דריכות יתר, חשדנות, ותחושה מתמדת של סכנה האורבת מעבר לפינה. לוחמים שחוזרים מהחזית בודקים כל רכב שעוצר לידם, סורקים כל חדר שהם נכנסים אליו, ומרגישים שמישהו צופה בהם. הטרגדיה האכזרית של שנת 2026 היא שהתחושה הפראנואידית הזו, פעמים רבות, אינה דמיון. המדינה אכן עוקבת אחריהם.
משרד הביטחון (אגף השיקום) והמוסד לביטוח לאומי מוציאים מדי שנה עשרות מיליוני שקלים על שכירת משרדי חקירות פרטיים. המטרה הרשמית היא מניעת הונאות וגילוי מתחזים. כאשר מדובר בנכות אורתופדית, הבדיקה פשוטה אדם שטען בוועדה שהוא רתוק לכיסא גלגלים ותועד כשהוא סוחב ארגזים למשאית, הוא מתחזה.
אולם כאשר מדובר בפציעה נפשית שקופה, השימוש בחוקרים פרטיים הופך למעוות, פוגעני וחסר פרופורציה. משרד הביטחון מנצל את העובדה שפוסט טראומה היא מחלה תנודתית שיש בה ימים טובים וימים רעים. החוקר הפרטי נשלח כדי לתעד את "הימים הטובים" בלבד, ולהציג אותם לוועדה הרפואית כהוכחה לכך שהלוחם החלים לחלוטין או ששיקר לגבי חומרת מצבו.
21. מלכודת השנייה הבודדת: איך סרטון של שלוש דקות שולל קצבה של חיים שלמים
דמיינו את התרחיש הבא אשר אנו רואים במשרדנו כמעט מדי שבוע. לוחם מילואים הוכר כסובל מפוסט טראומה בשיעור של שלושים אחוזים. הוא סיפר לוועדה ובצדק מוחלט שהוא מסתגר בביתו, מתקשה לנהל קשרים חברתיים, וסובל מדיכאון. בוקר אחד, אשתו מתחננת אליו שייצא איתה לשתות קפה כדי להתאוורר. הלוחם אוסף את כל כוחותיו הנפשיים, עוטה על עצמו "מסכה" של נורמליות, ויושב איתה עשרים דקות בבית קפה שכונתי. הוא אפילו מעלה חיוך רגעי כאשר המלצרית עושה טעות מצחיקה בהזמנה.
באותו רגע, חוקר פרטי היושב ברכב סמוך מצלם אותו מעדשת זום ארוכה.
חודש לאחר מכן, הלוחם מקבל זימון בהול לוועדה רפואית חוזרת ביוזמת קצין התגמולים. בוועדה מוקרן הסרטון, ויושב ראש הוועדה מטיח בו: "אמרת שאתה לא יוצא מהבית ולא מסוגל לתקשר עם אנשים, אבל הנה אתה בבית קפה, מחייך וצוחק. אתה מתחזה". הוועדה מחליטה להוריד את אחוזי הנכות שלו לעשרה אחוזים בלבד, ושוללת ממנו את הקצבה החודשית.
המלחמה המשפטית שלנו במקרים אלו היא אגרסיבית. אנו דורשים לקבל את חומרי הגלם המלאים של החקירה. לרוב אנו מגלים שהחוקר ארב ללקוח במשך שבועיים שלמים שבהם הלקוח אכן לא יצא מהבית אפילו פעם אחת, ורק באותו בוקר בודד תועדה יציאה של חצי שעה. אנו מביאים חוות דעת פסיכיאטריות הקובעות חד משמעית כי יכולת נקודתית "להחזיק מעמד" למספר דקות בסביבה מוגנת, אינה סותרת אבחנה של פוסט טראומה קשה. החיוך בבית הקפה אינו מעיד על החלמה, אלא על מאמץ שיקומי אדיר שעולה ללוחם בתשישות נפשית עצומה מיד לאחר מכן. בתי המשפט המחוזיים (בשבתם כוועדות ערעורים) מקבלים את הטענה שלנו פעם אחר פעם, ונוזפים במשרד הביטחון על ניסיון לייצר מצג שווא עובדתי ממדגם סטטיסטי מעוות.
22. המרגל הדיגיטלי: הפייסבוק והאינסטגרם ככלי נשק נגדכם
בשנת 2026, החוקר הפרטי של משרד הביטחון אינו צריך לשבת ברכב מיוזע מחוץ לבית שלכם. הוא פשוט פותח מחשב נייד וגולש לרשתות החברתיות שלכם. מדינת ישראל אוספת עליכם מודיעין גלוי (אוסיינט). אם הגשתם תביעה על פגיעה נפשית, חרדות והימנעות חברתית, פקיד התביעות יחפש אתכם באינסטגרם, בטיקטוק ובפייסבוק.
אנשים מפרסמים ברשתות החברתיות את רגעי השיא של חייהם, ולא את רגעי השפל. לוחם יכול לחוות התקף חרדה משתק ביום שישי בבוקר, אך ביום שישי בערב הוא יצטלם מחובק עם חברים במסיבת יום הולדת כדי לא להרוס להם את השמחה, ויעלה את התמונה לרשת עם כיתוב מחויך. התמונה הזו תודפס בצבע, תוכנס לתיק הרפואי שלכם, ותוטח בכם במהלך הוועדה הרפואית כדי להוכיח שחיי החברה שלכם פורחים.
ההנחיה המשפטית הראשונה שאנו נותנים לכל לקוח הנכנס בשערי משרדנו היא לסגור את כל הרשתות החברתיות לפרופיל פרטי לחלוטין, ולא לאשר חברים שאינם מוכרים לו אישית (חוקרים פותחים פרופילים פיקטיביים כדי לחדור למעגל החברים שלכם). בנוסף, אנו מכינים את הלקוח להתמודד עם תמונות עבר שיוצגו לו. אנו מסבירים לוועדה כי נוכחות פיזית באירוע חברתי (כמו חתונת אח או מסיבת חג) היא פעמים רבות תוצאה של לחץ משפחתי עצום, וכי התובע סבל לאורך כל האירוע ורק רצה לברוח משם. הרשת החברתית היא אשליה אופטית, ואינה יכולה להחליף אבחון קליני מעמיק.
23. הפרובוקציה המכוונת: כשחוקר פרטי מנסה להוציא אתכם משלוותכם
טקטיקה חקירתית בזויה נוספת שנתקלנו בה בתיקי פוסט טראומה היא יצירת פרובוקציה אקטיבית. חוקר פרטי "נתקע" בטעות ברכב של הלוחם בחניה, מתחזה לשליח אגרסיבי שמבקש עזרה בסחיבת ארגז כבד, או מתעמת איתו בתור לסופרמרקט. המטרה היא כפולה: לבדוק האם הלוחם מסוגל למאמץ פיזי, וחשוב מכך לבחון את התגובה הרגשית שלו למצבי לחץ.
באופן אירוני, אם הלוחם מאבד את עשתונותיו, מתפרץ בזעם חסר פרופורציה ומאיים באלימות על "השליח" (החוקר הפרטי), משרד הביטחון מנסה להשתמש בכך כדי לטעון שללוחם יש אישיות אלימה ועבריינית שאינה קשורה לטראומה צבאית. זוהי כמובן טענה מעוותת. התפרצויות זעם בלתי נשלטות ותגובות מוגזמות לגירויים חיצוניים הם בדיוק התסמינים הקלאסיים של פוסט טראומה ועוררות יתר.
כאשר אנו עולים על ניסיון פרובוקציה כזה, אנו דורשים לפסול את דוח החקירה לחלוטין. אנו חוקרים את החוקר הפרטי (אם מתאפשר בדיון המשפטי) ומוכיחים כי הוא חרג מכללי האתיקה המקצועית של חוקרים פרטיים ופעל בחוסר תום לב במטרה להכשיל פצוע צהל. פעמים רבות, עצם החשיפה של הפרובוקציה מביכה את נציגי המדינה וגורמת להם למשוך את סרטון המעקב מתוך התיק.
24. סעיף 37 לחוק הנכים: הזימון הפתאומי לוועדה חוזרת
הסיוט של כל נכה צהל או נפגע פעולות איבה הוא מכתב רשמי בתיבת הדואר המזמן אותו ל"בדיקה רפואית מחדש". סעיף שלושים ושבע לחוק הנכים מעניק לקצין התגמולים סמכות לזמן כל נכה צהל לבדיקה חוזרת, אם יש בידו מידע חדש (כמו דוח חקירה או מידע רפואי) המעיד לכאורה על הטבה במצבו הרפואי. זהו הכלי המרכזי שבו המדינה משתמשת כדי לשלול קצבאות.
חשוב לדעת כי למדינה אסור להשתמש בסעיף זה סתם כך לשם "מסע דיג". המדינה חייבת להציג עילה ממשית המצדיקה את הזימון. כאשר לקוח שלנו מקבל זימון לפי סעיף שלושים ושבע, אנו מגישים בקשה דחופה לקבלת כל חומרי החקירה שעמדו בבסיס ההחלטה לזמן אותו. אנו לא נותנים ללקוח להיכנס לחדר הוועדה החוזרת כשהוא "עיוור" לראיות שהמדינה הכינה נגדו.
בנוסף, אנו אוספים במהירות תיעוד פסיכיאטרי עדכני וחזק, המפריך את טענת ההטבה. אנו מסבירים לוועדה כי מצבו של הלוחם נותר יציב בחומרתו, וכי כל שיפור קל בסימפטומים הוא תוצאה של הטיפול התרופתי המאסיבי שהוא נוטל, ולא החלמה של המחלה עצמה. אם המדינה תוריד את האחוזים למרות הראיות שלנו, אנו נגיש ערעור מידי לבית המשפט המחוזי, ונבקש לעכב את הפחתת הקצבה עד למתן פסק דין סופי. המטרה שלנו היא ליצור קיר מגן משפטי שיגרום למשרד הביטחון להבין ששלילת קצבה מהלקוח שלנו תעלה להם בקרב משפטי ארוך ויקר שאין להם סיכוי לנצח בו.
טבלה 5: חקירות משרד הביטחון | המלכודת של המדינה לעומת ההגנה המשפטית
טבלה זו מסכמת את שיטות הפעולה של חוקרי אגף השיקום, וכיצד משרדנו מנטרל כל אחת מהן בתוך כותלי הוועדה הרפואית.
המלכודת שמכין החוקר הפרטי של המדינה | מה המדינה מנסה לטעון נגד התובע | ההגנה המשפטית והפסיכיאטרית שאנו מציגים |
צילום יציאה קצרה לבית קפה או מסעדה | "התובע טוען להסתגרות ודיכאון, אך מבלה בציבור ולכן הוא מתחזה." | אבחנה של תנודתיות המחלה. הוכחה כי מדובר במאמץ רגעי נדיר שגבה מחיר נפשי כבד מיד לאחריו. |
צילומי מסך מאינסטגרם מחייך בחתונה | "חיי החברה שלו תקינים לחלוטין, אין עדות לריחוק חברתי." | שימוש במושג "מסכה חברתית". לחץ משפחתי להגיע לאירוע אינו שולל פוסט טראומה והתקפי חרדה נסתרים. |
התעמתות בכביש או בתור לקופה | "לתובע אופי אגרסיבי, עברייני ולא יציב שאינו קשור לשירותו הצבאי." | הוכחה כי התגובה המוגזמת היא סימפטום קלאסי של פוסט טראומה (עוררות יתר וקושי בוויסות רגשי). |
מעקב אחר נסיעה ארוכה ברכב מחוץ לעיר | "התובע מסוגל להתרכז לאורך זמן ולנהוג, בניגוד לתלונותיו על פגיעה בקוגניציה." | נהיגה היא פעולה אוטומטית שאינה מעידה על יכולת ריכוז בעבודה מורכבת או על מסוגלות תעסוקתית אמיתית. |
[ 👁️ קיבלתם זימון מפתיע לוועדה חוזרת או הבחנתם שמישהו עוקב אחריכם? ]
אל תיכנסו לפאניקה, ואל תעשו צעדים פזיזים. משרד הביטחון מנסה לשבור אתכם פסיכולוגית כדי שתרימו ידיים ותוותרו על הקצבה.
המדינה פועלת בשיטת מצליח. היא מקרינה סרטון חתוך של שלוש דקות ומקווה שתשתתקו מרוב מבוכה בוועדה הרפואית. ללא ליווי משפטי שיודע לחקור נגדית את נציגי המדינה ולדרוש את מלוא חומרי הגלם, אתם עלולים לאבד את ההכרה הרפואית ואת המשענת הכלכלית שלכם בתוך חצי שעה של דיון.
במשרד ליעוז בלסיאנו, אנחנו לא נרתעים מסרטוני מעקב ומחוקרים פרטיים. אנו דורשים לממש את זכות הטיעון שלכם במלואה, מגישים חוות דעת נגדיות עוצמתיות, ותוקפים כל ניסיון של קצין התגמולים לצייר תמונה מעוותת של חייכם. התיק הרפואי האמיתי שלכם הוא זה שינצח, ולא תמונת סטילס שהוצאה מהקשרה.
קורבנות המעגל השני: בני המשפחה בצל הטראומה והמאבק על זכויות שיקום
25. ההדף הפסיכולוגי: כשהמלחמה עוברת לגור בסלון הבית
כאשר לוחם חוזר מהחזית ונושא עמו פוסט טראומה, המלחמה אינה נשארת בשדה הקרב היא עוברת להתגורר בתוך הסלון המשפחתי. המציאות שאנו פוגשים במשרדנו בשנת 2026 היא מציאות שוברת לב. בנות זוג מתארות חיים על חבית חומר נפץ. הן מספרות על לילות ללא שינה, על הצורך להרגיע התקפי זעם פתאומיים, על הסתרת מפתחות הרכב כדי שהלוחם לא ייצא לנהוג במצב פסיכוטי, ועל בידוד חברתי מוחלט משום שהלוחם מסרב לארח או להתארח.
תופעה זו מוכרת בעולם הפסיכיאטריה כטראומה משנית או תשישות חמלה. בת הזוג, ולעיתים גם הילדים הבוגרים, סופגים את עוצמת החרדה של הלוחם ומפתחים בעצמם תסמינים של דיכאון, חרדה ופוסט טראומה. אגף השיקום במשרד הביטחון התעלם במשך שנים ארוכות מסבלן של המשפחות והתמקד אך ורק בנכה עצמו. אולם, בעקבות רפורמות משמעותיות שיושמו לאחר מלחמות שנות העשרים, חלחלה ההבנה המשפטית והרפואית כי ללא תמיכה מסיבית בתא המשפחתי, תהליך השיקום של הלוחם פשוט יקרוס. בני המשפחה אינם עוד "נספחים" בתיק הרפואי, אלא זכאים בזכות עצמם לסל רחב של טיפולים ותמיכה.
26. רשת הביטחון הזוגית: זכויות בת הזוג באגף השיקום
ההכרה של אגף השיקום במצוקתן של בנות הזוג (ובני הזוג) באה לידי ביטוי במערך תמיכה ייעודי, אך כמו כל דבר במשרד הביטחון, הדרך אליו רצופה בטפסים ובבירוקרטיה. זכות היסוד הראשונה והחשובה ביותר היא הזכות לטיפול נפשי וזוגי.
ברגע שלוחם מוכר כנכה צהל בגין פגיעה נפשית (פוסט טראומה) בשיעור של עשרים אחוזים ומעלה, משרד הביטחון מעניק מימון מלא לטיפולים פסיכולוגיים פרטניים עבור בת הזוג, וכן לטיפולים זוגיים. המטרה היא להעניק לבת הזוג כלים להתמודדות עם השינויים באישיותו של הלוחם, ולספק לה מרחב בטוח לפרוק את התסכול ואת הכאב שלה מבלי להרגיש אשמה. בנוסף, משרד הביטחון מפעיל קבוצות תמיכה ייעודיות לבנות זוג של הלומי קרב, וכן נופשים שיקומיים למשפחות שנועדו לאפשר התנתקות קצרה מסיר הלחץ היומיומי.
תפקידנו כעורכי דין הוא לוודא שהמשפחה מודעת לזכויות אלו ודורשת אותן מיד עם קבלת ההכרה. פקידי השיקום עמוסים לעייפה, ואם בת הזוג לא תגיש בקשה רשמית לאישור טיפולים פסיכולוגיים, אף אחד לא יציע לה אותם מיוזמתו. אנו מלווים את המשפחה בהגשת הבקשות, דואגים לאישור מהיר של המטפלים, ומוודאים שהטיפול אינו מוגבל למספר פגישות זעום אלא נמשך ככל שהמצב הקליני בבית מחייב זאת.
27. דור ההמשך שנפגע: זכויות הילדים לטיפול ולתמיכה לימודית
הקורבנות השקטים ביותר של פוסט טראומה הם הילדים. ילד שרואה את אביו הגיבור חוזר מהמלחמה שבור, מסתגר בחדר, סובל מסיוטים או מגיב בכעס לרעשים שגרתיים, חווה משבר אמון וביטחון עמוק. ילדים אלו מפתחים פעמים רבות חרדות נטישה, בעיות הרטבה, ירידה דרסטית בהישגים בלימודים ובעיות משמעת חמורות בבית הספר.
החוק הישראלי מעניק כיום מעטפת תמיכה נרחבת גם לילדי נכי צהל פגועי נפש. המעטפת כוללת מספר רבדים קריטיים:
ראשית, הילדים זכאים לטיפולים רגשיים ופסיכולוגיים במימון מלא של משרד הביטחון, לרבות טיפולים באומנות, רכיבה טיפולית או טיפול בבעלי חיים, אשר הוכחו כיעילים במיוחד עבור ילדים החווים טראומה משנית.
שנית, אגף השיקום משתתף במימון שיעורי עזר פרטיים לילדים שחוו ירידה בלימודים עקב המצב בבית, ואף מסייע במימון אבחונים דידקטיים ופסיכודידקטיים.
שלישית, קיימת השתתפות שנתית של משרד הביטחון במימון חוגי העשרה וקייטנות קיץ. המטרה הלא מוצהרת של סיוע זה היא להוציא את הילדים מהסביבה הביתית המתוחה למספר שעות ביום, ולהעניק להם שגרת ילדות בריאה ונורמטיבית ככל האפשר. גם כאן, מימוש הזכויות הללו דורש הגשת דוחות חינוכיים מבית הספר, מילוי טפסים אינסופיים ועמידה מול קציני תגמולים. משרדנו מסייע למשפחות להגיש את הבקשות המסודרות הללו לקראת תחילת כל שנת לימודים, כדי להבטיח שהילדים לא יוזנחו מאחור.
28. קריסת הכלכלה הביתית: כשהאישה נאלצת לעזוב את עבודתה (עזרת זולת)
השלכה קשה במיוחד של פוסט טראומה חמורה היא אובדן העצמאות התפקודית של הלוחם. במצבי קיצון, הלוחם אינו מסוגל להישאר לבדו בבית אפילו לשעות ספורות עקב חשש אובדני, חוסר יכולת לבצע פעולות בסיסיות או צורך בהשגחה מתמדת למניעת התקפי זעם. במצבים אלו, בת הזוג נאלצת לקבל החלטה בלתי אפשרית לעזוב את מקום העבודה שלה או לצמצם את משרתה באופן דרסטי, כדי להפוך לאחות סיעודית צמודה בתוך ביתה.
התוצאה היא התרסקות מוחלטת של הכלכלה המשפחתית. גם הלוחם אינו עובד וממתין לקצבה, וגם בת הזוג מאבדת את הכנסתה. במקרים אלו, המאבק המשפטי שלנו מתמקד בהשגת תגמול הנקרא עזרת זולת (או תגמול מלווה במקרים מסוימים). זהו תוספת תשלום משמעותית לקצבת הנכות של הלוחם, שנועדה לממן מטפל חיצוני או לפצות את בת הזוג על כך שהיא משמשת כמטפלת צמודה עשרים וארבע שעות ביממה.
כדי לאשר תגמול עזרת זולת בנכות נפשית, משרד הביטחון מעמיד דרישות מחמירות. ועדה מיוחדת מגיעה לבית המשפחה כדי לבחון את רמת התפקוד של הלוחם. פקידי השיקום ינסו לטעון שהלוחם מסוגל לחמם לעצמו אוכל במיקרוגל, ולכן אינו זקוק להשגחה צמודה שתמנע מאשתו לצאת לעבוד. העבודה המשפטית שלנו היא להוכיח כי במקרה של פוסט טראומה, ההשגחה הנדרשת אינה פיזית טכנית (כמו סיוע בהלבשה לנכה מרותק), אלא השגחה קוגניטיבית ונפשית למניעת אובדנות, פגיעה עצמית או הידרדרות פסיכוטית. אנו מציגים חוות דעת פסיכיאטריות הקובעות חד משמעית כי ללא נוכחותה המרגיעה של בת הזוג, הלוחם יידרש לאשפוז פסיכיאטרי מלא סגור. טענה זו מאלצת את אגף השיקום לאשר את קצבת עזרת הזולת המוגדלת, ובכך אנו מצילים את המשפחה מפת לחם ומקריסה כלכלית.
29. גירושין תחת אש: דיני משפחה פוגשים את דיני משרד הביטחון
קשה לכתוב על כך, אך זוהי המציאות הסטטיסטית העגומה פוסט טראומה היא אחד הגורמים המרכזיים לפירוק התא המשפחתי ולשיעור גירושין גבוה בקרב לוחמים. השחיקה המתמדת, אובדן האינטימיות, התרופות הפסיכיאטריות שפוגעות בחשק המיני, וחילופי התפקידים בבית (האישה הופכת לאימא של בעלה) מובילים לעיתים קרובות לנקודת שבירה סופית שבה בת הזוג אינה מסוגלת להמשיך יותר.
כאשר הליכי הגירושין מתחילים, צפה שאלה משפטית קריטית שיש לה השלכות כלכליות אדירות: האם כספי הפיצויים, הקצבאות והמענקים שקיבל הלוחם ממשרד הביטחון בגין הפוסט טראומה, נחשבים לרכוש משותף שיש לחלק אותו חצי בחצי במסגרת איזון משאבים?
החוק והפסיקה קובעים כלל ברור המגן על נכה צהל: קצבת הנכות החודשית של משרד הביטחון משולמת אך ורק בשל נזק הגוף האישי של הנכה והסבל שעבר. לכן, קצבה זו, כמו גם מענקי פציעה חד פעמיים, הם רכושו האישי של הנכה ואינם ניתנים לחלוקה עם בת הזוג במועד הגירושין. גרושתו אינה יכולה לקחת חצי מקצבת הנכות שלו כחלק מחלוקת הרכוש.
עם זאת, ישנו חריג מהותי חובת המזונות. כאשר בית המשפט לענייני משפחה פוסק את גובה מזונות הילדים שהלוחם חייב לשלם, הוא מחשב את קצבת הנכות ממשרד הביטחון כחלק מהכנסתו הפנויה של האב. המשמעות היא שהלוחם ייאלץ לשלם את מזונות ילדיו מתוך קצבת הנכות שלו. משרדנו, המשלב מומחיות בדיני משרד הביטחון עם הבנה כלכלית במשברי משפחה, מלווה לוחמים בהליכי פרידה אלו. אנו מוודאים מצד אחד שכספי השיקום והמענקים הרפואיים נשארים מוגנים מפני חלוקה רכושית, ומצד שני מסייעים להגיע להסכמי משמורת ומזונות הוגנים שלוקחים בחשבון את ההוצאות הרפואיות העצומות של הלוחם עצמו ביום שאחרי הפרידה.
טבלה 6: מעטפת ההגנה למשפחות הלם קרב | זכויות אגף השיקום
טבלה זו מסכמת את הזכויות החשובות ביותר המוענקות לבני המשפחה של לוחם המוכר בגין נכות נפשית משמעותית.
בן המשפחה הזכאי | סוג הסיוע המוענק על ידי אגף השיקום | המטרה השיקומית של הזכות הניתנת | תנאי הסף העיקרי לאישור הזכאות |
בת או בן הזוג | מימון טיפולים פסיכולוגיים פרטניים וזוגיים, וקבוצות תמיכה. | מניעת קריסה נפשית של בן הזוג המטפל, מתן כלים להכלת התפרצויות ודיכאון של הלוחם. | הכרה בנכות נפשית בשיעור של עשרים אחוזים ומעלה והגשת בקשה רשמית לעובדת הסוציאלית בשיקום. |
בת או בן הזוג | קצבת "עזרת זולת" (במקרים של עזיבת עבודה או השגחה צמודה). | פיצוי כלכלי על אובדן הכנסת בן הזוג שהפך למטפל סיעודי בפועל של הלוחם בביתו. | ועדה מיוחדת הקובעת כי הלוחם זקוק להשגחה צמודה למניעת פגיעה בעצמו או באחרים עקב המצב הפסיכיאטרי. |
ילדי הלוחם | טיפולים רגשיים, רכיבה טיפולית וטיפול באומנות. | טיפול בטראומה המשנית שסופגים הילדים עקב האווירה המתוחה והסיוטים בבית. | אישור עובדת סוציאלית בשיקום והמלצת יועצת בית הספר. |
ילדי הלוחם | השתתפות בשיעורי עזר, אבחונים, חוגים וקייטנות. | מניעת נשירה לימודית, יצירת שגרת פנאי בריאה וניתוק מהלחץ הקיים בבית. | פנייה שנתית מסודרת עם קבלות ואישורי מוסדות הלימוד על הצורך. |
[ 💔 הבית שלכם הפך לשדה קרב משני ואתם קורסים תחת הנטל? ]
אם אתם בני משפחה של לוחם פוסט טראומטי, אתם לא צריכים להיות גיבורים שקופים ולסבול בשקט.
משרד הביטחון חייב לכם את הטיפולים, את התמיכה הכלכלית ואת העזרה המקצועית. אבל המערכת לא תחלק לכם את הזכויות הללו אם לא תדרשו אותן באופן חוקי ומסודר. הישארות ללא תמיכה פסיכולוגית וללא גב כלכלי תוביל בהכרח לקריסת הנישואין ולקריסת המשפחה כולה.
במשרד ליעוז בלסיאנו, אנחנו לא מטפלים רק בתיק הרפואי של הלוחם אנחנו מסתכלים על התא המשפחתי כולו כעל יחידת שיקום אחת. אנו מגישים את כל הבקשות לזכויות המשפחה, נאבקים בוועדות לאישור קצבאות עזרת זולת, וולכך שבת הזוג והילדים יקבלו את מקסימום הטיפולים המגיעים להם על פי חוק ללא בירוקרטיה מעכבת.
הזירה הכלכלית: אובדן כושר עבודה, תגמול נצרך ומלכודות אגף השיקום
30. הפיטורים השקופים: למה פוסט טראומה מחסלת קריירות?
כדי להבין את המאבק על הקצבאות המחליפות שכר במשרד הביטחון, צריך להבין תחילה מדוע הלוחם מאבד את עבודתו. בניגוד לנכה קטוע רגל שיכול להמשיך לעבוד כמתכנת או כרואה חשבון במשרה מלאה, נכה פוסט טראומה סובל מפגיעה ישירה בליבת הכישורים התעסוקתיים שלו.
המשרד המודרני של שנת 2026 הוא סביבה רווית טריגרים. רעשי הרקע בחללי העבודה המשותפים (אופן ספייס) מעוררים דריכות וחרדה. הדרישה לעמידה ביעדים תחת לחץ זמן מזכירה למוח המצולק את סיר הלחץ של שדה הקרב. וגרוע מכל בעיות קבלת מרות. לוחם שאיבד את חבריו או שאיבד אמון במערכת הצבאית, מתקשה מאוד לקבל פקודות מבוס אזרחי, במיוחד אם הבוס מרים את קולו או מעביר ביקורת. התוצאה היא התפרצויות זעם במשרד, עזיבת משמרות באמצע היום, פיטורים תכופים וקושי מתמשך לשמור על רצף תעסוקתי.
משרד הביטחון מנסה פעמים רבות לצייר את חוסר ההשתלבות הזה כעצלות או כחוסר מוטיבציה. התפקיד של משרדנו הוא להציג לוועדות ולפקידי השיקום את האמת המדעית הפגיעה הקוגניטיבית והרגשית של הלם הקרב היא נכות תעסוקתית מאה אחוז. אנו מביאים חוות דעת של מומחים לרפואה תעסוקתית הקובעים כי סביבת העבודה הרגילה מהווה סכנה להחמרת מצבו הנפשי של הלוחם.
31. תגמול מחוסר פרנסה: רשת הביטחון הזמנית והמתסכלת
כאשר נכה צהל שהוכר באחוזי נכות משמעותיים אינו מצליח למצוא עבודה, הוא זכאי לבקש מאגף השיקום תגמול מחוסר פרנסה. זהו תשלום חודשי שנועד להחליף את המשכורת, אך הוא מותנה בשורה של תנאים בירוקרטיים מתישים שהופכים את חייו של הלוחם לסיוט.
כדי לקבל את התגמול, הנכה נדרש להוכיח כי הוא מחפש עבודה באופן פעיל אך נדחה בגלל נכותו, או לחלופין שעובדת השיקום קבעה כי אין כרגע עבודה המתאימה למצבו בשוק הפתוח. פקידי השיקום דורשים מהלוחם להתייצב בלשכות התעסוקה, להביא אישורי דחייה ממעסיקים פוטנציאליים, ולעבור ראיונות עבודה.
עבור אדם הסובל מפוסט טראומה, חרדה חברתית והימנעות, הדרישה לצאת לראיונות עבודה ולהתחנן למעסיקים שיקבלו אותו ואז לבקש מהם לכתוב שדחו אותו היא השפלה עמוקה הגורמת להחמרה במצבו הנפשי. יתרה מכך, תגמול מחוסר פרנסה ניתן לרוב לתקופות מוגבלות וקצובות, והלוחם חי בחרדה מתמדת שבכל חודש משרד הביטחון יעצור לו את הזרמת הכסף. אנו מתערבים בשלב זה כדי להוריד את הלחץ הפקידותי. אנו מגישים אישורים רפואיים חותכים הפוטרים את הלוחם מהתייצבות בלשכת התעסוקה, ומאלצים את אגף השיקום לשלם את התגמול ברצף מבלי להעביר את הלקוח מסכת התעללות בירוקרטית מדי חודש.
32. הגביע הקדוש של אגף השיקום: תגמול נצרך לכל החיים
כאשר הפוסט טראומה היא חמורה, קבועה ובלתי הפיכה, המטרה המשפטית העליונה שלנו היא להעביר את הלוחם לסטטוס הנקרא תגמול נצרך. תגמול זה הוא ההכרה הגבוהה ביותר של משרד הביטחון באובדן כושר העבודה. מדובר בקצבה חודשית גבוהה מאוד, המשולמת ברציפות ואינה דורשת מהנכה להוכיח מדי חודש שהוא מחפש עבודה. זהו פנסיית נכות לכל החיים המאפשרת ללוחם ולמשפחתו קיום בכבוד אמיתי ללא רדיפה של פקידים.
אולם, הדרך לתגמול נצרך היא מסלול המכשולים הקשה ביותר באגף השיקום. התנאים המצטברים לקבלת תגמול נצרך הם מחמירים מאוד:
ראשית, על הלוחם להיות מוכר בשיעור נכות של חמישים אחוזים ומעלה (ולעיתים נדרש איחוד נכויות אם יש פגיעות נוספות).
שנית, ועדה רפואית עליונה מיוחדת (ועדת כושר עבודה) צריכה לקבוע כי הלוחם בלתי בר שיקום באופן מוחלט. כלומר, אין שום מקצוע, שום הכשרה ושום עבודה בשוק החופשי שהוא מסוגל לבצע, אפילו לא עבודה פשוטה בחצי משרה.
משרד הביטחון יילחם בשיניים כדי לא לאשר סטטוס נצרך. הם יציעו ללוחם קורסים מקצועיים ריקים מתוכן, ינסו לשלוח אותו למפעלים מוגנים, ויטענו שעם קצת מאמץ הוא יכול לעבוד שעתיים ביום. המאבק שלנו בוועדת הנצרך כולל הבאת חוות דעת של טובי הפסיכיאטרים והרופאים התעסוקתיים בישראל. אנו מוכיחים כי הניסיונות לכפות על הלוחם להשתלב במסגרות תעסוקתיות רק מגדילים את הסיכון האובדני שלו ומחריפים את התקפי החרדה. כאשר התיק מוכן בצורה כירורגית ואגרסיבית, ועדות הנצרך נאלצות לאשר את הסטטוס, ובכך אנו מעניקים ללוחם חירות כלכלית ונפשית לשארית חייו.
33. מלכודת הדבש: מענקי שיקום לפתיחת עסק עצמאי
אגף השיקום מתהדר בסל שיקום נרחב הכולל מימון לימודים אקדמיים ומענקים כספיים נדיבים למי שמבקש לפתוח עסק עצמאי. פקידי השיקום מעודדים לוחמים צעירים לקחת את המענק ולפתוח מסעדה, חנות או עסק קבלני, מתוך מחשבה שעצמאות תעסוקתית תשקם אותם. עבור נכי פוסט טראומה, ההצעה הזו היא פעמים רבות מלכודת מוות כלכלית.
ניהול עסק עצמאי בישראל של שנת 2026 דורש תפקוד ניהולי מושלם, עמידה בלחצים אדירים, התמודדות עם רשויות המס, גביית כספים מלקוחות וניהול עובדים. אלו הם בדיוק הכישורים (תפקודים ניהוליים) שנפגעים בצורה הקשה ביותר בהלם קרב. הלוחם מתלהב מהרעיון של עבודה ללא בוס, לוקח את המענק ממשרד הביטחון, ופותח את העסק.
אך המציאות מכה בו במהירות. ביום של דיכאון כבד הוא אינו מסוגל לקום לפתוח את החנות. כשללקוח יש תלונה, הוא מגיב בהתפרצות זעם שמבריחה את הקונים. בתוך פחות משנתיים העסק קורס, והלוחם נשאר עם חובות עתק לשוק האפור ולבנקים. גרוע מכך משרד הביטחון מסמן בתיק שלו שהוא "מוצה שיקום". כלומר, המדינה נתנה לו את הצ'אנס שלו, וכעת היא מתנערת מאחריות ואינה ממהרת לאשר לו תגמול מחוסר פרנסה או נצרך, בטענה שהוא כביכול מסוגל לנהל עסק.
אנו מזהירים את הלקוחות שלנו מלקפוץ אל מענקי השיקום הללו ללא בדיקת היתכנות פסיכולוגית קפדנית. אם הלקוח מתעקש על פתיחת עסק, אנו מוודאים שהמענק מלווה בתמיכה של חונך עסקי צמוד במימון משרד הביטחון, ושבחוזה השיקום ייכתב במפורש כי כישלון העסק עקב נסיבות הפגיעה הנפשית לא ישלול מהנכה את זכותו לשוב ולתבוע תגמולי קיום עתידיים.
34. הפרישה המוקדמת: אובדן הפנסיה ואובדן קריירת החלומות
כאשר משרד הביטחון מחשב את הקצבה של לוחם שנפצע בגיל עשרים וחמש, הוא מתעלם פעמים רבות מהפוטנציאל העצום שאבד. הלוחם אולי היה סטודנט מצטיין להנדסה או עורך דין בתחילת דרכו, שהיה צפוי להרוויח משכורות עתק בעתיד. פוסט טראומה מחסלת את פוטנציאל ההשתכרות העתידי, והלוחם מוצא את עצמו תלוי בקצבה ממלכתית שלרוב משתווה לשכר הממוצע במשק בלבד.
הבעיה כואבת אף יותר בקרב משרתי קבע, קצינים או נגדים, שנפגעים בפוסט טראומה. הצבא, שאינו יכול להכיל מפקד הסובל מהתקפי חרדה, מוציא אותם לפרישה רפואית מוקדמת הרבה לפני גיל הפנסיה המלא. הם מאבדים את מסלול הקידום שלהם, את ההפרשות הפנסיוניות המלאות ואת המענקים המיוחדים של גיל הפרישה.
במקרים אלו, המאבק שלנו חורג מתחומי משרד הביטחון וגולש לתביעות מול קרנות הפנסיה הצבאיות ומשרד האוצר. אנו מוודאים שהפרישה הרפואית מתבצעת בתנאים מקסימליים, שהנכה יקבל פנסיית נכות מלאה מקרן הפנסיה שלו במקביל (או בקיזוז מבוקר ומינימלי) לקצבת משרד הביטחון, ושאף גוף ממסדי לא יוכל לנצל את הקריסה הנפשית שלו כדי לחסוך על חשבון עתידו הפנסיוני של הלוחם.
טבלה 7: מדריך תגמולי קיום ואובדן כושר עבודה באגף השיקום
טבלה זו מסכמת את ההבדלים המהותיים בין קצבאות הקיום השונות שמשרד הביטחון משלם לנכים שאינם מסוגלים לעבוד.
סוג התגמול (הקצבה החודשית) | תנאי הסף המשפטי והרפואי | מצבו התעסוקתי של התובע | חסרונות ויתרונות של המסלול |
תגמול מחוסר פרנסה (תג"מ) | נכות של עשרים אחוזים לפחות (לרוב מחייב אישור עובדת סוציאלית). | מובטל זמנית, מחפש עבודה ללא הצלחה או ממתין לתוכנית שיקום תעסוקתי. | חיסרון: זמני, תלוי באישור חודשי ודורש הוכחת חיפוש עבודה מתישה בלשכות. |
תגמול נצרך (קצבת על) | נכות של חמישים אחוזים לפחות וועדה רפואית לקביעת אי כשירות מוחלטת. | בלתי ניתן לשיקום. אובדן כושר עבודה קבוע ומוחלט לצמיתות. | יתרון ענק: קצבה גבוהה ויציבה לכל החיים המעניקה שקט כלכלי מוחלט ללא התייצבויות. |
תגמול טיפול רפואי (תט"ר) | אי כושר זמני הנובע מטיפול רפואי אינטנסיבי הקשור לנכות (למשל תקופת אשפוז פסיכיאטרי). | מנותק מהעבודה עקב טיפול רפואי או החמרה אקוטית. | יתרון: מאפשר כיסוי שכר בתקופות קריסה נקודתיות מבלי לאבד את מקום העבודה בהכרח. |
פנסיה רפואית (למשרתי קבע) | פרישה משירות קבע עקב החלטת ועדה רפואית צבאית לאי כשירות לשירות. | סיים את דרכו בצהל, אך עשוי לעבוד בעתיד בעבודה אזרחית פשוטה יותר. | מורכבות: מחייב חישוב זהיר למניעת קיזוזים כפולים בין הפנסיה הצבאית לקצבת משרד הביטחון. |
[ 📉 משרד הביטחון מנסה לשלוח אתכם לעבוד בכוח בזמן שאתם קורסים מבפנים? ]
אובדן היכולת לעבוד הוא ההשלכה הקשה ביותר של הפוסט טראומה. אל תתנו לפקידים לקבוע מה אתם מסוגלים לעשות.
אגף השיקום ינסה לצייר לכם תמונה ורודה של לימודים אקדמיים ומענקי פתיחת עסק. הם יודעים שברגע שתיקחו את המענק, תאבדו את הזכות לדרוש קצבת נצרך לכל החיים. החתימה על תוכנית שיקום פזיזה עלולה לגרור אתכם לחובות כספיים ולהחמרת המצב הנפשי.
במשרד ליעוז בלסיאנו, עורכי הדין למשפט מנהלי וביטחון בונים את התיק התעסוקתי שלכם בקפידה. אנו מגישים למשרד הביטחון חוות דעת של רפואה תעסוקתית מונעת, נאבקים בוועדות הרפואיות לאישור סטטוס "נצרך", ומוודאים שתקבלו את רשת הביטחון הכלכלית המקסימלית מבלי שתצטרכו להתחנן מדי חודש לתגמול מחוסר פרנסה. אנו מגינים על העתיד שלכם.
חדר החקירות (חלק א): הסתרת עבר רפואי, סמים פסיכדליים ודוחות קבן מכשילים
35. "הסתרתי התקפי חרדה שהיו לי בתיכון כדי שיגייסו אותי לסיירת. עכשיו כשאני תובע על הלם קרב, משרד הביטחון מאיים לפסול הכל בגלל שקר רפואי. יש לי קייס?"
זוהי אחת הטרגדיות השכיחות ביותר בקרב הלוחמים הטובים והמסורים ביותר. נער בן שמונה עשרה, שמורעל על שירות קרבי, חווה בילדותו טיפולים פסיכולוגיים או התקפי חרדה נקודתיים. הוא יודע שאם יספר על כך בצו הראשון, יורידו לו את הפרופיל והוא לא יגיע לסיירת. לכן הוא מסמן "לא" גורף בשאלון הרפואי. הוא מתגייס, עובר מסלול מפרך, נלחם בעזה או בלבנון, ואז המערכת הנפשית שלו קורסת.
כאשר הוא מגיש תביעה, משרד הביטחון מבקש את התיק הרפואי האזרחי שלו, מגלה את ההסתרה, וקופץ על המציאה. משרד הביטחון טוען: "התגייסת במרמה. היית חולה עוד לפני הצבא. לא רק שלא מגיע לך פיצוי, אנחנו שוקלים להגיש נגדך תלונה על קבלת דבר במרמה".
התשובה המשפטית שלנו במקרים אלו היא לוחמנית וחד משמעית הצבא לא יכול להחזיק את המקל בשני קצותיו.
גם אם החייל הסתיר מידע, צהל בדק אותו. הצבא העביר אותו מבחנים קשים, ראיונות, גיבושים ואימונים מפרכים תחת לחץ עצום, ומצא אותו כשיר ללחימה. החייל תפקד כלוחם מצטיין ולא הראה שום סימן לחרדה לאורך כל שירותו הסדיר, עד שהגיעה טראומת המלחמה.
אנו מפעילים את דוקטרינת "הגולגולת הדקה". אנו מוכיחים לוועדה הרפואית כי החרדה מהתיכון הייתה אפיזודה חולפת (למשל עקב לחץ בבגרויות או גירושי הורים), וכי הלם הקרב הנוכחי הוא מחלה פסיכיאטרית שונה לחלוטין בעוצמתה ובמהותה, שנגרמה בלעדית עקב מראות המלחמה. בתי המשפט המחוזיים מקבלים את הטענה הזו פעם אחר פעם. הם פוסקים כי מרגע שהצבא גייס לוחם והשתמש בו בחזית, הוא נושא באחריות המלאה לשלומו הנפשי, גם אם הלוחם לא דייק בשאלון הרפואי לפני עשור.
36. "התחלתי לעשן קנאביס מחוץ לחוק ולצרוך פטריות פסיכדליות כדי להצליח לישון בלילה ולברוח מהסיוטים. האם הוועדה תשתמש בזה נגדי?"
שנת 2026 הביאה עימה פריחה חסרת תקדים של טיפולים אלטרנטיביים בפוסט טראומה. מחקרים קליניים הוכיחו את היעילות של חומרים פסיכדליים (כמו פטריות קסם) וצריכת קנאביס לטיפול בנפגעי הלם קרב. אולם, הבירוקרטיה הרפואית אטית להחריד. לוחמים רבים שאינם מסוגלים לסבול את תופעות הלוואי של הכדורים הפסיכיאטריים הרגילים, פונים לשוק השחור או ל"מרפאות מחתרתיות" כדי להשיג הקלה מיידית באמצעות ריפוי עצמי (Self Medication).
הסכנה המשפטית כאן היא אדירה. פסיכיאטר מטעם משרד הביטחון שיגלה שאתם צורכים סמים ללא אישור משרד הבריאות, לא יראה בכך ניסיון נואש להקל על כאב. הוא ירשום בפרוטוקול: "התובע צורך חומרים פסיכואקטיביים באופן בלתי מבוקר. החרדות והפסיכוזה שלו עשויים לנבוע משימוש בסמים ולא מטראומת המלחמה". טענה כזו יכולה להחריב את הקשר הסיבתי ולגרום לדחיית התביעה כולה.
ההנחיה המשפטית הקריטית שלנו ללוחמים היא: אל תיקחו את החוק לידיים בצורה עיוורת. אם קנאביס עוזר לכם, אנו נדאג להפנות אתכם לפסיכיאטרים מומחים שיוציאו לכם רישיון רפואי רשמי לקנאביס (קנאביס רפואי) בגין פוסט טראומה. ברגע שיש לכם רישיון, צריכת הקנאביס הופכת לראיה לטובתכם היא מוכיחה שהמחלה שלכם חמורה מספיק כדי להצדיק טיפול נרקוטי. לגבי טיפולים פסיכדליים, עליכם להשתלב בניסויים קליניים מוסדרים בלבד. אם כבר עשיתם שימוש לא חוקי והדבר תועד, התפקיד שלנו בוועדה הוא להוכיח בעזרת מומחה טוקסיקולוג ופסיכיאטר כי השימוש בחומרים היה תוצאה של הפוסט טראומה (כאמצעי התמודדות ייאוש), ולא הגורם לה.
37. "ראיתי קבן באמצע הלחימה בעזה, ואמרתי לו שהכל בסדר ואני רק קצת עייף כי פחדתי שיורידו אותי מהצוות. עכשיו אומרים לי שהדוח שלו מוכיח שלא הייתי בטראומה. איך מנצחים את זה?"
אחוות הלוחמים היא כוח אדיר בשדה הקרב, אך היא עשויה להיות מכשול משפטי עצום לאחריו. לוחמים רבים מסרבים להראות חולשה בזמן אמת. כאשר הקבן (קצין בריאות הנפש) מגיע לשטח הכינוס ושואל מה קורה, הלוחם הפגוע שם על עצמו מסכה של גיבור. הוא אומר "הכל מעולה, העיקר שננצח", רק כדי שלא יוציאו אותו מהמחלקה וישאירו את החברים שלו להילחם לבד.
הקבן רושם ביומן: "החייל תקין, ללא מחשבות אובדניות, ממוקד משימה. אין עדות לפוסט טראומה". חצי שנה מאוחר יותר, כשהלוחם מגיש תביעה על הלם קרב, משרד הביטחון שולף את הדוח הזה כמו קלף מנצח וטוען: "הנה, הקבן בדק אותך ימים ספורים לאחר האירוע וקבע שאתה בריא לחלוטין. אם יש לך טראומה היום, היא כנראה קרתה לך באזרחות ולא בצבא".
כדי לפסול את דוח הקבן הזה אנו מפעילים כלים מתחום הפסיכולוגיה המשפטית. אנו מציגים לוועדות הרפואיות מחקרים המעידים על תופעת דיסוציאציה (ניתוק רגשי) בזמן לחימה פעילה. אנו מסבירים כי חייל בתוך רצף לחימה מפריש כמויות אדירות של אדרנלין שממסכות את הכאב הנפשי. בנוסף, אנו מביאים תצהירים מאותם חברים לצוות שמעידים: "ראינו שהוא רועד ובוכה בלילה, אבל לפני שהקבן נכנס לאוהל אמרנו לו שיאסוף את עצמו כדי שלא יזרקו אותו הביתה". אנו מוכיחים לוועדה כי בדיקת קבן של חמש דקות בתנאי שטח, תחת לחץ חברתי עצום, חסרת כל תוקף קליני אמיתי ואינה יכולה לסתור אבחנה פסיכיאטרית עמוקה שנעשתה במתינות חודשים לאחר מכן.
38. "קיבלתי צו שמונה חדש אבל אני רועד מפחד ומשותק מחרדה. אם אני אסרב פקודה ואלך לכלא הצבאי, זה יפגע לי בתביעת הנכות?"
המצפון של לוחמי מילואים בשנת 2026 נקרע לגזרים. מצד אחד, צו שמונה קורא להם לשוב ולהגן על המדינה. מצד שני, הגוף והנפש מסרבים לחזור אל זירת האימה. לוחמים רבים שטרם אובחנו רשמית כנפגעי פוסט טראומה, פשוט מנתקים טלפונים, לא מגיעים לנקודת האיסוף, והופכים לעריקים או נפקדים. לאחר מכן הם נשפטים על סירוב פקודה ונשלחים למאסר בכלא הצבאי. החשש שלהם הוא שברגע שיש להם כתם משמעתי של "סרבן מילואים", משרד הביטחון לעולם לא יכיר בהם כנכי צהל.
חשוב להפריד הפרדה מוחלטת בין הדין המשמעתי לדין הרפואי. עצם ההליכה לכלא על עריקות אינה שוללת את זכותכם להגיש תביעה בגין פוסט טראומה למשרד הביטחון. חוק הנכים אינו דורש שתהיו חיילים ממושמעים, אלא רק שתוכיחו שנפצעתם עקב השירות.
עם זאת, ההמלצה המשפטית החד משמעית שלנו היא לא להגיע למצב של עריקות או כלא. עריקות יוצרת אנטגוניזם נגדכם במערכת. הדרך החוקית והנכונה להתמודד עם החרדה מצו הקריאה היא הפעלת סעיף שחרור רפואי. ברגע שאתם מקבלים את הצו, עליכם לגשת מיד לפסיכיאטר אזרחי, לקבל אישור חתום על מצב חרדה אקוטי ואי כשירות לשאת נשק או להיות בסביבה צבאית, ולשלוח את האישור באופן מיידי לרופא היחידה (קרפ"ג). הצבא מחויב חוקית לזמן אתכם לוועדה רפואית צבאית לשם הורדת פרופיל (פרופיל עשרים ואחת או עשרים וארבע זמני). שחרור על סעיף נפשי לפני ההגעה ליחידה שומר על התיק שלכם נקי מעבירות משמעת, ומהווה את הראיה הראשונה והחזקה ביותר לכך שהמילואים הקודמים אכן גרמו לכם לפוסט טראומה שמונעת מכם להמשיך לשרת.
39. "יש לי מחשבות אובדניות קשות, אבל אני מפחד לספר את זה לוועדה כי יוציאו לי את רישיון הנהיגה או יאשפזו אותי בכפייה. מה לעשות?"
זהו אחד הפחדים העמוקים ביותר של כל נפגע נפש בישראל. קיים מיתוס שאם תגיד לפסיכיאטר את האמת עד הסוף שאתה חושב על מוות, שאתה שומע קולות או שאתה מאבד שליטה יגיעו אנשים עם חלוקים לבנים ויכלאו אותך במחלקה סגורה, ומשרד הרישוי ישלול לך מיד את הרישיון לכל החיים. הפחד הזה גורם ללוחמים למזער את מצבם בוועדות הרפואיות של משרד הביטחון, והתוצאה היא שהם מקבלים אחוזי נכות נמוכים שאינם משקפים את מצבם האמיתי, ומאבדים את הקצבה שיכולה הייתה להציל את חייהם.
עלינו לעשות סדר חוקי בסוגיה. חוק טיפול בחולי נפש קובע תנאים דרקוניים מאוד לאשפוז כפוי. עצם הבעת מחשבות אובדניות, או דיווח על ייאוש עמוק, אינם עילה לאשפוז כפוי. אשפוז כזה נדרש רק כאשר יש סכנה פיזית, מיידית ומוחשית לחיי האדם או לחיי סביבתו, וגם אז הוא מלווה בביקורת משפטית. פסיכיאטר בוועדה רפואית שמטרתה הערכת נכות, אינו ממהר כלל להוציא צווי אשפוז.
לגבי רישיון הנהיגה, המכון הרפואי לבטיחות בדרכים (המרב"ד) אכן מקבל דיווחים על מחלות פסיכיאטריות מסוימות. אולם, פוסט טראומה כשלעצמה אינה פוסלת אוטומטית נהיגה. שלילת רישיון מתבצעת לרוב רק במצבים של שימוש כבד בסמים יחד עם מחלת נפש פעילה, או נטייה לניתוקים תוך כדי נהיגה. אנו מלווים את לקוחותינו גם בחזית הזו. אנו מלמדים אותם כיצד לדווח על חומרת המצב (כדי לקבל את מקסימום אחוזי הנכות במשרד הביטחון), תוך הדגשה בפני הוועדה כי הם שומרים על שליטה בסיסית ואינם מהווים סכנה אקטיבית בכביש. אל תסתירו את הכאב מתוך פחד בירוקרטי; התפקיד שלנו כעורכי דין הוא לשמור עליכם מפני סנקציות עקיפות כמו אובדן הרישיון, תוך הבטחת ההכרה המלאה בסבלכם.
טבלה 8: טעויות נפוצות של תובעים בחדר החקירות | הסכנה והפתרון
טבלה זו מרכזת את עקב האכילס של התובעים התמימים, ומראה כיצד הכוונה משפטית מוקדמת מונעת קריסה של תיק הנכות.
הטעות הקריטית של הלוחם טרם הגשת התביעה | כיצד משרד הביטחון ישתמש בזה נגד הלוחם בוועדה | הפתרון המשפטי והמעשי שאנו מיישמים מראש |
הסתרת טיפולים פסיכולוגיים מהילדות בשאלון | הכרזה על שקר וקבלת דבר במרמה, ניסיון לניתוק קשר סיבתי מלא ולטעון למצב קודם טבעי. | חשיפה יזומה מראש של התיק, תוך שימוש בדוקטרינת "הגולגולת הדקה" והוכחת גיוס תקין. |
עישון קנאביס מחוץ לחוק להרגעה עצמית | טענה שהחרדה והדיכאון הם תוצאה של סמים ואורח חיים עברייני ולא של מראות הלחימה. | הפנייה דחופה לפסיכיאטר מומחה להוצאת רישיון קנאביס רפואי רשמי לפני ההגעה לוועדה. |
זלזול או הסתרת מידע מהקבן בשטח הלחימה | שימוש בדוח הקבן ה"נקי" כראיה אובייקטיבית חותכת לכך שהלוחם יצא מהמלחמה ללא פגע. | הבאת תצהירי חברים על ניתוק רגשי (דיסוציאציה) ופחד מסטיגמה שהובילו להסתרת האמת. |
סירוב פקודה לצו שמונה וכניסה לכלא צבאי | יצירת אנטיגוניזם מערכתי והפיכת הלוחם מ"גיבור פגוע" ל"עבריין משמעת" בעיני המערכת. | הקדמת תרופה למכה: הוצאת אישור פסיכיאטרי אזרחי והורדת פרופיל צבאי רפואי כדין טרם הגיוס. |
[ ⚖️ עשיתם טעויות בדרך? אל תתנו למשרד הביטחון לנצל את התמימות שלכם ]
המערכת מחפשת את החורים הקטנים בסיפור שלכם. אל תנדבו להם את התחמושת שתשמיד את התביעה שלכם.
אם עישנתם כדי לברוח מהכאב, אם שיקרתם לקבן כי רציתם להישאר עם החבר'ה, או אם הסתרתם חרדות עבר כדי לתרום למדינה זו לא בושה, וזה בטח לא אומר שאתם צריכים לאבד את הזכויות שלכם כנכי צהל.
במשרד ליעוז בלסיאנו, עורכי הדין המתמחים בנזיקין ובתביעות נגד משרד הביטחון ,אינם שופטים אתכם, הם מגנים עליכם. אנחנו יודעים איך לנקות את הכתמים המשמעתיים, איך להפוך דוחות קבן בעייתיים לראיות על דיסוציאציה, ואיך לשמור על רישיון הנהיגה שלכם בזמן שאתם דורשים את אחוזי הנכות המקסימליים על סבלכם.
חדר החקירות (חלק ב): התיישנות תביעות, חישוב נכויות משולב והשתקת פגיעות מיניות
40. "נלחמתי בצוק איתן לפני עשור. הייתי בסדר, אבל המלחמה של 2026 פתחה לי את כל הפצעים וקרסתי. משרד הביטחון טוען שהתביעה שלי התיישנה. האם איבדתי את הזכות לתבוע?"
זוהי ככל הנראה השאלה המשפטית הנפוצה ביותר שאנו שומעים בשנת 2026 מלוחמים ותיקים. המלחמה פעלה כטריגר (זרז) אדיר עבור עשרות אלפי לוחמים שהשתתפו במבצעים קודמים בעזה או בלבנון. הם חיו את חייהם, תפקדו, עבדו והקימו משפחות, כשהם נושאים את הטראומה העבר כפצע סגור. אולם, כאשר האזעקות חזרו והמראות מהחזית הציפו את המסכים, הפצע נפתח בעוצמה חסרת תקדים, וההלם התפרץ במלוא כיעורו.
כאשר לוחם כזה מגיש תביעה לקצין התגמולים, הוא נתקל מיד בחומה משפטית בצורת חוק ההתיישנות. חוק הנכים קובע כלל נוקשה מאוד: זכות התביעה מתיישנת בחלוף שלוש שנים מיום השחרור מהשירות שבו אירעה הפגיעה. פקידי התביעות שולחים ללוחמים מכתבי דחייה אוטומטיים בטענה שעבר עשור מאז המבצע ההוא, וכי איחרו את המועד.
אולם, בתי המשפט ומשרדנו אינם מקבלים את האטימות הזו. אנו מפעילים שורת חריגים עוצמתיים לחוק ההתיישנות, שנועדו בדיוק למצבים של פציעות שקופות.
החריג הראשון הוא חבלה רשומה. אם נוכיח שסמוך לאירוע בעבר הלוחם דיווח על קושי נפשי (אפילו אמירה לקבן או פנייה לרופא יחידה שרשם "החייל נראה מתוח לאחר הלחימה"), ניתן לעקוף את ההתיישנות שכן האירוע "נרשם" בזמן אמת.
החריג השני והחשוב יותר הוא חריג הגילוי המאוחר. פוסט טראומה היא מחלה בעלת תקופת חביון. אנו מוכיחים לוועדה, באמצעות חוות דעת פסיכיאטריות מקיפות, כי הנזק הנפשי האמיתי והממשי לא התגלה ללוחם בזמן השחרור, אלא התפרץ והתגבש לכדי מחלה מאובחנת רק בעקבות הזרז של המלחמה. ברגע שאנו מוכיחים כי "קצה החוט" הרפואי להבנת המחלה התגלה רק לאחרונה, מרוץ ההתיישנות מתחיל מחדש, ומשרד הביטחון חייב לדון בתביעה לגופה ולפצות את הלוחם.
41. "נפצעתי פיזית ברגל וקיבלתי עשרה אחוזים. עכשיו אני תובע גם על פוסט טראומה של עשרים אחוזים. האם משרד הביטחון פשוט יחבר לי את המספרים לשלושים אחוזים?"
ההיגיון הבריא אומר שאם נפצעתם בשני איברים שונים, האחוזים צריכים להתחבר באופן ישר. עשר ועוד עשרים שווה שלושים. אולם, ההיגיון של משרד הביטחון (והמוסד לביטוח לאומי) אינו מתמטיקה של בית ספר יסודי, אלא מתמטיקה משפטית אכזרית הנקראת שקלול נכויות.
החוק קובע כי אדם אינו יכול להיות נכה ביותר ממאה אחוזים. לכן, חישוב האחוזים נעשה תמיד מתוך "היתרה הבריאה" שנותרה בגופו של הנכה, ולא מתוך מאה אחוזים שלמים.
הנה הפירוק המעשי של התרגיל: אם הוועדה הרפואית העניקה לכם קודם כל עשרים אחוזי נכות בגין פוסט טראומה, המשמעות היא שהגוף שלכם כעת הוא "שמונים אחוזים בריא". כאשר הוועדה האורתופדית תעניק לכם עשרה אחוזי נכות בגין הפציעה ברגל, היא לא תוסיף עשר למספר עשרים. היא תחשב עשרה אחוזים מתוך היתרה הבריאה שלכם (כלומר עשרה אחוזים מתוך שמונים), שזה שמונה אחוזים בלבד. התוצאה הסופית שלכם לא תהיה שלושים אחוזי נכות, אלא עשרים ושמונה אחוזי נכות משוקללים.
הפער הזה, שנראה קטן על הנייר, עלול להיות קריטי כאשר מנסים לחצות רפים כלכליים חשובים (כמו חציית רף החמישים אחוזים לצורך תגמול נצרך או קבלת רכב רפואי יוקרתי). תפקידנו כעורכי דין הוא לנהל את המאבק הזה באסטרטגיה מדויקת. אנו יודעים אילו תביעות להגיש קודם, מתי לדרוש "איחוד נכויות" ומתי לטעון שמדובר בפגיעה פונקציונלית באותו איבר (למשל, כאשר הפוסט טראומה גורמת לשיתוק פסיכוסומטי ברגל), כדי למקסם את החישוב הסופי ולמנוע את כיווץ האחוזים שמבצע קצין התגמולים בעזרת נוסחאות השקלול.
42. "עברתי תקיפה מינית על ידי קצין בבסיס בזמן שהיינו בכוננות מלחמה. המפקדים אמרו לי לשתוק כי עכשיו נלחמים ואין זמן לזה. האם יש לי זכויות כנכת צהל או שזה רק לפצועי קרב?"
זהו אחד הפשעים המושתקים והכואבים ביותר המתרחשים בחסות ערפל הקרב. בזמן שמדינה שלמה מגויסת, הבסיסים עמוסים באנשי מילואים וסדיר, המתח בשיאו, והגבולות מיטשטשים. חיילות (וגם חיילים) שעוברות הטרדה מינית, מעשה מגונה או אונס בתוך המסגרת הצבאית בזמן כוננות או לחימה, נתקלות לעיתים קרובות בהשתקה מוסדית. המפקדים אומרים להן ש"זה לא הזמן לעשות רעש", ואף משדרים להן שהסבל שלהן "מתגמד" מול הלוחמים שנהרגים בחזית.
זוהי עבירה פלילית כפולה מוסרית ומשפטית. החוק הישראלי, ובתי המשפט שפירשו אותו, קובעים חד משמעית: פגיעה מינית (Military Sexual Trauma) שהתרחשה תוך כדי ועקב השירות הצבאי, מוכרת כחבלת שירות לכל דבר ועניין. פוסט טראומה הנובעת מאונס בבסיס שווה לחלוטין, מבחינה משפטית, לפוסט טראומה הנובעת מירי צלף בעזה.
הבעיה המרכזית בתיקים אלו היא כמובן חומת הראיות. במקרים רבים אין עדים, ולעיתים הפגיעה אינה מדווחת למשטרה הצבאית (מצח) בזמן אמת עקב פחד ובושה. משרד הביטחון ינסה לדחות את התביעה בטענה שאין הוכחה אובייקטיבית לעצם קרות האירוע.
הטיפול המשפטי שלנו בנפגעות ובנפגעי עבירות מין בצבא הוא רגיש, דיסקרטי וחסר פשרות. אנו לא חייבים פסק דין פלילי כדי לנצח בתביעה האזרחית מול קצין התגמולים. אנו מבססים את התביעה על רשומות רפואיות (טיפולים פסיכולוגיים שהחלו סמוך לאירוע), עדויות של חברות קרובות ששמעו על המקרה בזמן אמת, וחקירות פוליגרף פרטיות שאנו יוזמים. אנו מכריחים את הוועדות הרפואיות של משרד הביטחון להכיר בפוסט טראומה המינית, ומשיגים לנפגעות קצבת נכות לכל החיים ומימון מלא לטיפולים פסיכולוגיים, כפיצוי ממלכתי על כך שהצבא לא שמר עליהן כשהיו תחת חסותו.
43. "הביטוח הלאומי אישר לי קצבת נפגע פעולות איבה בגלל החרדות מהטילים. במקביל יש לי ביטוח בריאות וביטוח אובדן כושר עבודה פרטי. אמרו לי שאסור לי לקבל כסף משניהם כי זה כפל פיצוי. זה נכון?"
זוהי הטעיה קלאסית שמפיצות חברות הביטוח הפרטיות כדי לחמוק מתשלום. כאשר אזרח נפגע מפעולת איבה או לוחם נפצע בקרב, הוא מוצא את עצמו מוקף בחזיתות משפטיות שונות: הביטוח הלאומי (או משרד הביטחון), ופוליסות הביטוח הפרטיות ששילם עליהן כל חייו ממיטב כספו (כגון פוליסת חיים, אובדן כושר עבודה, או נכות מתאונה).
חברות הביטוח ינסו לטעון פעמים רבות שעליכם לבחור רק מסלול אחד, או שינסו לקזז את הסכום שאתם מקבלים מהמדינה מתוך התשלום שהם חייבים לכם (טענת כפל פיצוי).
החוק הישראלי עושה כאן אבחנה ברורה מאוד. כאשר מדובר בתביעות נזיקין מול מזיק (למשל אם תבעתם את העירייה על רשלנות שלא בנתה מקלט), אכן יתבצע קיזוז של קצבאות הביטוח הלאומי מתוך סכום הפיצוי הנזיקי, שכן אי אפשר לקבל כפל פיצוי על אותו נזק מגורם אשם.
אולם, כאשר מדובר בפוליסות ביטוח פרטיות שרכשתם בעצמכם (ביטוח חוזי), הדין שונה בתכלית. קצבת הנכות שתקבלו ממשרד הביטחון או מביטוח לאומי כנפגעי איבה אינה פוגעת בזכותכם לממש את פוליסת הביטוח הפרטית שלכם במלואה.
אם פוליסת אובדן כושר העבודה שלכם קובעת שתקבלו עשרת אלפים שקלים בחודש במקרה שלא תוכלו לעבוד, וחברת הביטוח מנסה להתחמק בטענה ש"המדינה כבר משלמת לכם קצבה" מדובר בהפרת חוזה בוטה (הפרת חוזה ביטוח). אנו במשרדנו מנהלים את שתי החזיתות במקביל. אנו תובעים את אחוזי הנכות המקסימליים ממוסדות המדינה, ומיד לאחר מכן מגישים תביעות ענק נגד חברות הביטוח הפרטיות על מנת לוודא שתקבלו את מלוא הכספים המגיעים לכם, מבלי שאף גוף יקזז סכומי כסף על חשבון הגוף השני.
טבלה 9: מחסומים בירוקרטיים מיוחדים | קשיים משפטיים ופתרונם
טבלה זו מרכזת את עילות הדחייה הנפוצות ביותר במקרים חריגים, ואת כלי הנשק המשפטי שמשרדנו מפעיל כדי לרסק אותן.
טענת משרד הביטחון / ביטוח לאומי לדחיית התביעה | המקרה הרפואי שבו הטענה מופעלת נגד התובע | הנשק המשפטי והאסטרטגיה המנצחת של משרדנו |
"חלה התיישנות על התביעה." | התפרצות פוסט טראומה שנים רבות לאחר מלחמת לבנון השנייה או מבצע צוק איתן. | חריג הגילוי המאוחר. הוכחה פסיכיאטרית כי המחלה המלאה התגבשה רק בעקבות הזרז של המלחמה הנוכחית. |
"אין אירוע פציעה (חבלה רשומה)." | פגיעה מינית בבסיס או התעמרות נפשית מתמשכת ללא תיעוד צבאי קונקרטי. | ראיות נסיבתיות. איסוף תצהירי חברים, טיפולים פסיכולוגיים אזרחיים ופוליגרף להוכחת האירוע במאזן הסתברויות. |
"חישוב הנכות משוקלל למינימום." | נכה הסובל גם מפציעת ירי ברגל וגם מפוסט טראומה (שתי נכויות נפרדות). | בקשה לאיחוד פונקציונלי. טענה כי הפציעות מחמירות זו את זו באופן שלא מאפשר את כיווץ האחוזים הרגיל של החוק. |
"קיזוז כספי ביטוח פרטי." | תביעת כספים מפוליסת אובדן כושר עבודה פרטית במקביל לקבלת קצבת נכה צהל. | אכיפת חוזה ביטוח. מניעת קיזוז כספי מדינה מכספי פוליסה פרטית (למעט חריגים קבועים מראש בפוליסה הספציפית). |
[ ⚖️ המדינה טוענת שהתיק שלכם התיישן או מנסה להשתיק אתכם? ]
חוקי הבירוקרטיה נועדו להגן על הקופה הציבורית, לא על הבריאות שלכם. אל תוותרו מראש רק בגלל מכתב דחייה רשמי.
לוחמים רבים מקבלים את המילה "התיישנות" כגזירת גורל ומרימים ידיים. חיילות שעברו פגיעה מינית קשה חוששות להילחם במערכת הצבאית הגדולה שמסרבת להאמין להן. וחברות ביטוח עושות מיליונים מניצול חוסר הידע של אזרחים תמימים.
במשרד ליעוז בלסיאנו, אנחנו מתמחים בתיקים שמשרדים אחרים מגדירים כ"אבודים". אנו יודעים כיצד לעקוף את חוקי ההתיישנות באמצעות תקדימים משפטיים של גילוי מאוחר. אנו מעניקים ייצוג לוחמני ודיסקרטי לנפגעות פגיעה מינית בצבא, ומנהלים מאבקים כפולים מול המדינה ומול חברות הביטוח כדי להבטיח שלא יגזלו מכם שקל. אנחנו כאן כדי להילחם בשבילכם בחזית שהצבא נטש.
חדר החקירות (חלק ג): טיפול תרופתי כפוי, השפלה בוועדות והחמרת מצב לאחר שנים
44. "הפסיכיאטר בוועדה אמר שאם אני מסרב לקחת כדורים פסיכיאטריים כבדים, הם יורידו לי את אחוזי הנכות בטענה שאני לא מוכן להשתקם. מותר להם להכריח אותי?"
זהו אחד האיומים הסמויים והנפוצים ביותר בתוך חדרי הוועדות הרפואיות של משרד הביטחון. רופאי הוועדה רואים לוחם שסובל מפוסט טראומה קשה אך מסרב ליטול תרופות נוגדות דיכאון או תרופות אנטי פסיכוטיות (עקב תופעות לוואי קשות של השמנה, אובדן חשק מיני, או תחושת "זומבי"). הרופאים משתמשים במונח המשפטי הקרוי חובת הקטנת הנזק וטוענים: "אם אתה מסרב לקבל טיפול רפואי מקובל שיכול לשפר את מצבך, המדינה לא צריכה לממן את מלוא הנכות שלך".
מבחינה משפטית, זוהי התנגשות חזיתית בין דיני הנזיקין לבין חוק זכויות החולה. חוק זכויות החולה קובע בצורה מפורשת ומוחלטת את זכות האוטונומיה של האדם על גופו. שום רופא ושום ועדה אינם יכולים לכפות עליכם טיפול רפואי, קל וחומר טיפול תרופתי פסיכיאטרי בעל תופעות לוואי משנות תודעה וגוף.
כאשר משרד הביטחון מנסה להשתמש בסירוב התרופתי כדי לקצץ אחוזי נכות, אנו נכנסים למאבק אגרסיבי. הפסיקה של בתי המשפט קובעת כי חובת הקטנת הנזק אינה דורשת מהנפגע להסכים לכל טיפול. אם הטיפול כרוך בסיכון משמעותי, בסבל רב, או שסיכויי ההצלחה שלו שנויים במחלוקת, זכותו המלאה של הלוחם לסרב.
אנו מציגים לוועדה ראיות לכך שהלוחם אינו מזניח את עצמו, אלא בוחר בחלופות טיפוליות אחרות: הוא הולך לטיפול פסיכולוגי אינטנסיבי, משתתף בטיפולי חשיפה ממושכת, או נעזר בקנאביס רפואי באישור. אנו מוכיחים לוועדה כי הסירוב לכדורים הוא החלטה רפואית מושכלת ולגיטימית, ומונעים מהם להשתמש בזה כתירוץ פקידותי לשלילת קצבת הנכות שמגיעה לו על עצם הפגיעה שחווה בשירותו הצבאי.
45. "יושב ראש הוועדה הרפואית צעק עליי, קרא לי שקרן וגרם לי לבכות מול כולם. האם אני פשוט חייב לספוג את ההשפלה הזו בשביל הקצבה?"
התשובה היא לא מוחלט. ועדה רפואית של משרד הביטחון היא גוף מעין שיפוטי. הרופאים היושבים בה כפופים לכללי המשפט המנהלי ולכללי האתיקה הרפואית. תפקידם הוא לבדוק אתכם במקצועיות, בענייניות ובכבוד. למרבה הצער, אנו נתקלים לא פעם ברופאים שחוקים, ציניים ואגרסיביים, שמתייחסים לתובעים כאל פושעים בחדר חקירות, מטיחים בהם האשמות, מגחכים נוכח תלונותיהם או קוטעים אותם בגסות.
כאשר לוחם נכנס לוועדה לבדו וסופג יחס כזה, הוא לרוב קופא במקום או מתפרץ בזעם, מה שרק משרת את הרופאים שרושמים בפרוטוקול הערות על "התנהגות מתריסה".
כאשר עורך דין ממשרדנו נוכח בחדר, כללי המשחק משתנים. ברגע שרופא מרים את קולו או מתבטא בצורה מזלזלת, אנו עוצרים את הדיון באופן מיידי. אנו דורשים מהרופא להירשם בפרוטוקול את ההערה הפוגענית שאמר. לרוב הוא יסרב. בשלב זה, אנו שוקלים האם להפסיק את הבדיקה לחלוטין ולצאת מהחדר.
מיד לאחר מכן, אנו מגישים תלונה רשמית ליושב ראש הוועדות הרפואיות במשרד הביטחון ולמשרד הבריאות. אנו דורשים לפסול את הוועדה הספציפית בטענה של משוא פנים, עוינות מוקדמת ופגם מנהלי יסודי. אנו דורשים שהלוחם ייבדק מחדש על ידי הרכב רפואי אחר לחלוטין (ועדה בהרכב אחר). לא פעם, ההתעקשות על כבוד הלקוח לא רק שמונעת החלטה מוטה ופוגענית, אלא גם מאותתת למערכת שאנו לא נאפשר שום סטייה מנהלי תקין, מה שמוביל לוועדה עוקבת זהירה, עניינית והוגנת הרבה יותר.
46. "קיבלתי עשרים אחוזים לפני חמש שנים על הלם קרב, אבל מאז המלחמה המצב שלי הידרדר לתהום ואני לא יוצא מהבית. אפשר לפתוח את התיק מחדש או שהוא סגור לתמיד?"
פוסט טראומה היא מחלה חיה ונושמת. היא יכולה להירדם לשנים ארוכות ואז להתפרץ בעוצמה מחרידה בעקבות טריגר חדש, כמו סבב לחימה נוסף, משבר אישי או אפילו רעש של זיקוקים ביום העצמאות. משרד הביטחון יודע זאת, ולכן תיק נכות במשרד הביטחון לעולם אינו סגור הרמטית.
החוק מאפשר לכם להגיש בקשה לבדיקה רפואית מחדש בגין החמרת מצב (הליך המוכר גם בשם בקשה לפי תקנה תשע לתקנות הנכים). אם מצבכם התעסוקתי והנפשי הידרדר משמעותית מאז הוועדה הקודמת, אתם רשאים לדרוש העלאה של אחוזי הנכות (למשל, מעבר מעשרים אחוזים לשלושים או חמישים אחוזים).
אולם, הגשת בקשה להחמרת מצב היא אחד המהלכים המשפטיים המסוכנים ביותר, והיא שקולה להליכה על חבל דק. ברגע שאתם מבקשים לפתוח את התיק מחדש, אתם פותחים אותו לשני הכיוונים. הוועדה הרפואית שתבדוק אתכם לא מוגבלת רק להעלאת האחוזים; היא מחזיקה בסמכות מלאה לקבוע שמצבכם דווקא השתפר, ולהוריד לכם את האחוזים, ובכך לשלול מכם את הקצבה הקיימת.
במשרדנו, ההחלטה על הגשת תביעת החמרת מצב מתקבלת רק לאחר סיעור מוחות רפואי משפטי מחמיר. אנו אוספים את כל התיעוד הפסיכיאטרי מהשנים האחרונות ומשווים אותו מילה במילה לפרוטוקול הוועדה הישנה. אנו מגישים את הבקשה רק כאשר יש בידינו ראיות אובייקטיביות מוחצות המעידות על שבר חדש אשפוז פסיכיאטרי שלא היה בעבר, פיטורים ממקום עבודה שעבדתם בו שנים, או התחלת שימוש בתרופות חזקות הרבה יותר. אנו מכינים חוות דעת מומחה מטעמנו שנועלת את הוועדה ומונעת ממנה את האפשרות לטעון לשיפור במצב. פתיחת תיק היא מהלך מנצח רק כאשר מגיעים אליו חמושים עד השיניים.
47. "אני רוצה להוציא רישיון קנאביס רפואי לפוסט טראומה, אבל אמרו לי שמשרד הבריאות ידווח עליי וישללו לי את רישיון הנהיגה ואת הנשק האישי. האם זה נכון?"
זהו צומת הדרכים המתסכל ביותר שבו נפגשים הרצון להחלים והפחד מסנקציות אזרחיות. לוחמים רבים שמוצאים מזור אמיתי בשימוש בקנאביס רפואי חוששים להוציא רישיון מוסדר, בגלל מעורבות של גופים רגולטוריים כמו המכון הרפואי לבטיחות בדרכים (המרב"ד) והמשרד לביטחון לאומי (האגף לרישוי כלי ירייה).
עלינו לומר את האמת הקשה תחילה לגבי רישיון נשק. המדיניות הנוכחית של המשרד לביטחון לאומי היא מחמירה ביותר. אבחנה רשמית של פוסט טראומה פעילה, קל וחומר בצירוף רישיון לקנאביס רפואי, תוביל כמעט בוודאות מוחלטת לשלילת רישיון הנשק האזרחי שלכם ואיסור על נשיאת נשק. עבור לוחמים רבים, נשק הוא תעודת הביטחון שלהם, והשלילה גורמת למצוקה קשה. אולם, אין דרך משפטית אמיתית לעקוף זאת בשנת 2026, שכן בטיחות הציבור ופוטנציאל הסיכון עקב פוסט טראומה מקבלים עדיפות עליונה בבתי המשפט המנהליים.
לגבי רישיון נהיגה, המצב שונה לחלוטין ויש הרבה מה לעשות. עצם קבלת רישיון לקנאביס רפואי או אבחנה של פוסט טראומה אינם שוללים את רישיון הנהיגה באופן אוטומטי, אך הם בהחלט מפעילים חובת דיווח של הרופא המטפל למרב"ד. המרב"ד יזמן אתכם לבדיקות כשירות רפואית ופסיכולוגית לנהיגה.
כאן בדיוק אנו נכנסים לתמונה. אנו מכינים את הלוחמים לבדיקות המרב"ד. אנו מציידים אותם במכתבים מהפסיכיאטר המטפל המאשרים כי הלוחם מאוזן, מודע למצבו, שומר על בוחן מציאות תקין, וכי הטיפול בקנאביס נעשה במינונים מבוקרים שאינם פוגעים בערנותו בזמן נהיגה. אנו מדריכים את הלוחם כיצד לענות במבחנים הממוחשבים של המכון הרפואי. במרבית המקרים, הכנה נכונה מובילה לאישור המשך נהיגה (לעיתים עם הגבלה על חידוש הרישיון מדי שנתיים לצורך מעקב בלבד), ובכך אנו מונעים את קטיעת חופש התנועה והעצמאות של הלוחם.
טבלה 10: שאלות הקצה בחדר החקירות | סיכונים ודרכי התמודדות
טבלה זו מרכזת את המוקשים המשפטיים החמורים ביותר של היום שאחרי הוועדה, ומספקת את הפתרון המשפטי האסטרטגי.
שאלת הקצה / המוקש הבירוקרטי | הסיכון המיידי לתובע | האסטרטגיה המשפטית של משרדנו |
סירוב ליטול תרופות פסיכיאטריות בוועדה | איום בהפחתת אחוזי נכות בטענה לאי עמידה ב"חובת הקטנת הנזק" ואי שיתוף פעולה. | הפעלת חוק זכויות החולה (אוטונומיה) והוכחת טיפולים חלופיים מיטיבים (קנאביס רפואי, פסיכותרפיה). |
השפלה ואגרסיביות מצד רופאי הוועדה | קפיאה של התובע, רישום פרוטוקול מגמתי ופוגעני, וקבלת החלטה רפואית המבוססת על משוא פנים. | התערבות פיזית בדיון, דרישת רישום ההערות הפוגעניות, והגשת תלונה לפסילת הוועדה כולה עקב פגם מנהלי. |
הגשת בקשה להחמרת מצב (תקנה תשע) | סכנה מוחשית של פתיחת התיק לירידה באחוזים ושלילת הקצבה הקיימת במקום העלאתה. | איסוף אגרסיבי של ראיות חדשות ודרמטיות (אשפוז, פיטורים) המונעות מהוועדה כל אפשרות לטעון לשיפור במצב. |
דיווח למרב"ד עקב רישיון לקנאביס רפואי | זימון למכון הרפואי לבטיחות בדרכים, כישלון במבחנים, ושלילת רישיון הנהיגה והעצמאות. | הכנה משפטית למבחני המרב"ד והצגת אישורים פסיכיאטריים המעידים על איזון תרופתי וכשירות מלאה לנהיגה. |
[ 🛑 איימו עליכם בוועדה או שאתם חוששים מאיבוד רישיון הנהיגה? ]
המערכת מנצלת את הפחד שלכם כדי לגרום לכם לוותר על הזכויות המגיעות לכם בדין. אל תשחקו את המשחק שלהם לפי הכללים שלהם.
אם השפילו אתכם בוועדה הרפואית, אם אתם מרגישים שמצבכם מידרדר אך אתם פוחדים לפתוח את התיק מחדש, או אם אתם זקוקים לקנאביס רפואי אך חיים בחרדה ממשטרת התנועה עליכם להצטייד במגן משפטי. אתם לא יכולים להילחם בממסד הרפואי והביטחוני לבדכם.
במשרד ליעוז בלסיאנו, עורכי הדין למשפט מנהלי ונזיקין יודעים כיצד לרסן רופאים מתלהמים בוועדות. אנו עורכים שקלול סיכונים קפדני לפני כל בקשה להחמרת מצב, ומלווים אתכם במאבק מול המכון הרפואי לבטיחות בדרכים כדי לשמור על העצמאות שלכם.
ערכאות הערעור: המלחמה בבתי המשפט, תקדימי שנת 2026 וניצחונות מול משרד הביטחון
48. התחנה האחרונה במשרד הביטחון: הוועדה הרפואית העליונה
כאשר הוועדה הרפואית מדרג ראשון במשרד הביטחון קובעת ללוחם פגוע נפש עשרה אחוזי נכות בלבד, או דוחה את הקשר הסיבתי לחלוטין, התחושה הראשונית היא של ייאוש תהומי. הלוחם מרגיש שהמערכת בגדה בו סופית. אולם, מבחינתנו כעורכי דין, זוהי רק שריקת הפתיחה של המערכה האמיתית. החוק מעניק לכם זכות קוגנטית להגיש ערעור אל הוועדה הרפואית העליונה בתוך ארבעים וחמישה ימים מקבלת ההחלטה.
הוועדה הרפואית העליונה מורכבת מרופאים מומחים בכירים יותר, לרוב מנהלי מחלקות פסיכיאטריות בבתי חולים ממשלתיים, אשר אינם כפופים ישירות לקצין התגמולים באותה רמה כמו רופאי הדרג הראשון. הדינמיקה בוועדה העליונה שונה לחלוטין. רופאים אלו נוטים להיות קשובים יותר לטיעונים רפואיים מורכבים.
הטעות הקטלנית של תובעים רבים היא הגעה לוועדה העליונה בידיים ריקות, מתוך מחשבה שאם רק יחזרו על אותו סיפור עצוב ויבכו קצת יותר חזק, הוועדה תשנה את דעתה. ועדה עליונה אינה פועלת על רחמים, היא פועלת על ראיות חדשות.
כדי להפוך את החלטת הדרג הראשון, אנו מציידים את הלקוח בנשק שובר שוויון חוות דעת פסיכיאטרית מקיפה מאת מומחה בעל שם בתחום הטראומה. אנו שולחים את הלקוח לבדיקות אבחון פסיכודיאגנוסטיות מקיפות המכמתות את רמת החרדה למספרים מדעיים. אנו מגישים לוועדה העליונה תיק מוצגים עב כרס שמוכיח כי הוועדה הראשונה התעלמה ממסמכים מהותיים. כאשר אנו מעמתים את רופאי הוועדה העליונה עם חוות דעת מקצועית של קולגה בכיר מהם, הם מתקשים מאוד לנפנף את התביעה, ולרוב נאלצים לקבל את הערעור שלנו ולהעלות את אחוזי הנכות אל מעבר לרף העשרים אחוזים המיוחל.
49. היציאה אל בית המשפט המחוזי: המאבק על שאלה משפטית בלבד
מה קורה כאשר גם הוועדה הרפואית העליונה אוטמת את אוזניה ומסרבת לקבל את הערעור? כאן מסתיים המסלול בתוך משרד הביטחון, ואנו יוצאים החוצה אל בתי המשפט האזרחיים של מדינת ישראל. ניתן להגיש ערעור על החלטת הוועדה הרפואית העליונה לבית המשפט המחוזי, אך כאן טמון המוקש המשפטי הגדול ביותר הערעור מוגבל לשאלה משפטית בלבד.
שופט בבית המשפט המחוזי אינו רופא. אם תגיעו לאולם המשפט ותגידו לשופט "הפסיכיאטר טעה, אני באמת סובל מסיוטים ומגיע לי שלושים אחוזים", השופט ידחה את הערעור על הסף. הוא יסביר לכם שאין לו סמכות או ידע רפואי להחליף את שיקול הדעת המקצועי של רופאי הוועדה (זוהי "שאלה עובדתית רפואית").
התפקיד הגאוני של עורך הדין בשלב זה הוא להלביש את הכאב הרפואי שלכם בתחפושת של פגם משפטי מנהלי. אנו לא טוענים שהרופאים טעו באבחנה, אלא שהם פגעו בכללי הצדק הטבעי או בחובת ההנמקה.
לדוגמה, אם הגשנו לוועדה העליונה חוות דעת מומחה מטעמנו שקבעה ללקוח ארבעים אחוזי נכות, והוועדה דחתה אותה בשורה אחת סתמית האומרת "אנו לא מקבלים את חוות הדעת", אנו נטען בבית המשפט המחוזי כי הוועדה הפרה את חובת ההנמקה המוטלת עליה כרשות מנהלית. הפסיקה קובעת כי ועדה החולקת על מומחה מטעם התובע חייבת לנמק את סירובה בצורה מפורטת, מדעית והגיונית, כך שהתובע יוכל להבין מדוע נדחה. אם ההנמקה חסרה, מדובר בטעות משפטית. במצב כזה, השופט המחוזי יקבל את הערעור, יבטל את החלטת הוועדה העליונה, ויורה להחזיר את התיק לוועדה (לרוב בהרכב חדש) עם הוראות ברורות כיצד עליה להתייחס לראיות שהצגנו. אלו הם הניצחונות ששוברים את העקשנות של המערכת.
50. תקדימי שנת 2026: רעידות האדמה המשפטיות ששינו את הכללים
שנת 2026 תיזכר בספרי המשפט של מדינת ישראל כשנה שבה בתי המשפט חוללו מהפכה ביחס לנפגעי פוסט טראומה. עומס התביעות האדיר והנסיבות הקיצוניות של הלחימה הובילו לשורת פסקי דין תקדימיים שקרעו את החומות הבירוקרטיות הישנות. אנו במשרדנו משתמשים בתקדימים אלו כנשק קונבנציונלי בכל תיק מחדש.
התקדים הראשון רצף לחימתי טראומטי: בעבר, קצין התגמולים דרש מלוחמים להצביע על "אירוע נקודתי אחד" (למשל, היתקלות ספציפית ביום שלישי בשעה שתיים) שגרם לטראומה. לוחמים ששהו במשך חודשים בתוך עזה או לבנון, תחת איום מתמיד, אך ללא אירוע יחיד בולט, נדחו. הפסיקה החדשה של שנת 2026 קבעה את דוקטרינת "הטראומה המצטברת". בית המשפט העליון קבע כי שירות קרבי רצוף של חודשים תחת אש בעצימות גבוהה נחשב כאירוע טראומטי מתמשך אחד ארוך. כיום, איננו נדרשים לחפש את הכדור הבודד ששרט את הקסדה, אלא די בכך שנוכיח שירות קרבי פעיל בזירות הלחימה הרלוונטיות כדי לעמוד בדרישת האירוע המחולל.
התקדים השני פוסט טראומה למפעילי רחפנים ותומכי לחימה במסכים: תקדים דרמטי נוסף נוגע לחיילים שלא חצו קו גבול מעולם. מפעילי כלי טיס לא מאוישים, תצפיתניות ואנשי מודיעין שישבו בחדרים ממוזגים בקריה אך צפו במשך שעות ארוכות בטבח, בהוצאות להורג, או שכיוונו אש שהרגה מחבלים וגם בלתי מעורבים. בעבר, משרד הביטחון סירב להכיר בהם כי לא נשקפה סכנה ממשית לחייהם. הפסיקה של 2026 שינתה זאת לחלוטין. בתי המשפט קבעו כי חשיפה דיגיטלית ישירה, מתמשכת ובלתי אמצעית לזוודות מלחמה דרך מסכי שליטה, יוצרת פציעה מוסרית (Moral Injury) ופוסט טראומה המוכרת בחוק.
51. בית המשפט העליון: המסע אל בקשת רשות הערעור
רק אחוז קטן מאוד מהתיקים מגיע אל היכלות בית המשפט העליון בירושלים. הסיבה לכך היא שאין זכות ערעור אוטומטית על פסק דין של בית המשפט המחוזי (אשר כבר דן בתיק כערכאת ערעור על הוועדה העליונה). כדי להגיע לעליון, יש להגיש בקשת רשות ערעור (בר"ע).
בית המשפט העליון יעניק רשות ערעור רק במקרים נדירים וחריגים, כאשר התיק מעורר שאלה משפטית עקרונית בעלת חשיבות ציבורית רחבה, שחורגת מעניינו הפרטי של הלוחם הספציפי. למשל, אם משרד הביטחון מתחיל לדחות באופן שיטתי תביעות של פרמדיקים אזרחיים שטיפלו בפצועי איבה, בטענה שהם "מיומנים" ולכן חסינים לטראומה אנו ניקח תיק דגל אחד, נגיש בקשת רשות ערעור לעליון, ונדרוש לקבוע הלכה ארצית חדשה שתחייב את כל פקידי השיקום והוועדות הרפואיות מהיום והלאה להכיר גם בכוחות ההצלה כמקבלי זכויות מלאות.
ניהול תיק בבית המשפט העליון דורש מומחיות ליטיגטורית מהמעלה הראשונה, כושר ניסוח עילאי והבנה של פוליטיקה משפטית. אלו הם התיקים שבהם משרדנו משנה את החוק במדינת ישראל עבור עשרות אלפי פצועים עתידיים.
52. ועדות ערעורים לפי חוק הנכים (בתי משפט השלום)
חשוב לעשות סדר קטן במונחים עבור מי שנדחה על ידי קצין התגמולים כבר בשלב הראשון, עוד לפני הוועדות הרפואיות. אם קצין התגמולים קבע שאין בכלל קשר סיבתי, כלומר שאתם משקרים או שהטראומה שלכם נובעת מילדותכם, הערעור שלכם לא מוגש לוועדה רפואית עליונה (שעוסקת רק באחוזים), אלא מוגש לוועדת ערעורים לפי חוק הנכים.
ועדה זו פועלת בתוך בתי משפט השלום, והיא מורכבת משופט מקצועי היושב בראש, ולצידו שני רופאים. זהו משפט לכל דבר ועניין. הלוחם עולה לדוכן העדים, ואנו חוקרים בחקירה נגדית אגרסיבית את הפסיכיאטרים מטעם משרד הביטחון שקבעו שאין קשר סיבתי. בדיונים אלו אנו מפרקים את התיאוריות הרפואיות של המדינה, מציגים את התצהירים של חבריכם לנשק, ומוכיחים לשופט שמשרד הביטחון התעלם ממסמכים או פירש אותם בצורה מעוותת. ניצחון בוועדת הערעורים מאלץ את קצין התגמולים להכיר בלוחם, ורק אז נפתח הפתח לזימון הוועדה הרפואית שתקבע את אחוזי הנכות המיוחלים.
טבלה 11: מדרג הערעורים במשרד הביטחון | היכן מתנהל הקרב שלכם?
טבלה זו מסייעת ללוחם ולמשפחתו להבין באיזו ערכאה משפטית הם נמצאים, ומהו נטל ההוכחה הנדרש בכל שלב.
הערכאה המשפטית או הרפואית | מתי מגיעים אליה ועל מה בדיוק מערערים? | אופי הדיון והטענה המרכזית של עורך הדין מטעמנו |
ועדת ערעורים בבית משפט שלום (חוק הנכים) | כאשר קצין התגמולים דוחה לחלוטין את עצם קיומו של הקשר הסיבתי (דחיית התביעה כולה). | משפט עובדתי מלא. שמיעת עדים, הוכחת נוכחות באירוע הלחימה וניהול חקירות נגדיות של רופאי משרד הביטחון. |
הוועדה הרפואית העליונה (משרד הביטחון) | כאשר הקשר הסיבתי הוכר, אך אחוזי הנכות שנקבעו בדרג הראשון הם נמוכים, מעליבים או זמניים. | דיון רפואי מקצועי מול פסיכיאטרים בכירים. הגשת חוות דעת פרטיות חזקות הדורשות להגדיל את האחוזים בספר המבחנים. |
ערעור לבית המשפט המחוזי | כאשר הוועדה הרפואית העליונה דוחה את הערעור או מסרבת להעלות אחוזים למרות הוכחות בכתב. | מאבק בשאלה משפטית בלבד. תקיפת פגמים מנהליים כגון היעדר הנמקה מספקת או התעלמות מהלכות פסוקות של עליון. |
בקשת רשות ערעור (בר"ע) לבית משפט עליון | מוצא אחרון למקרי קיצון או לשאלות עקרוניות ותקדימיות הנוגעות לציבור רחב של נכים. | יצירת הלכה משפטית חדשה שתחייב את כל בתי המשפט. דורש הוכחת עיוות דין קשה או לקונה מהותית בחוק היבש. |
[ 🏛️ הוועדה העליונה דחתה אתכם? אל תוותרו, המערכה עוברת לבית המשפט ]
החלטה שלילית של משרד הביטחון היא לא גזירת גורל, היא טיוטה ראשונה שמחכה לתיקון של שופט אובייקטיבי.
לוחמים רבים נשברים כאשר הוועדה הרפואית העליונה שולחת להם מכתב דחייה יבש. הם בטוחים שזה סוף הדרך ומאבדים את תקוות השיקום שלהם. אך הסטטיסטיקה מוכיחה שבתי המשפט המחוזיים והשלום הופכים את החלטות משרד הביטחון באלפי מקרים מדי שנה, כאשר הם מזהים כשלים פקידותיים והיעדר הנמקה רפואית סבירה.
במשרד ליעוז בלסיאנו, מחלקת הליטיגציה בבתי המשפט מתמחה בפירוק החלטות של ועדות רפואיות. אנו יודעים להפוך טענה רפואית לטיעון משפטי מנהלי מנצח שיאלץ את השופט המחוזי להחזיר את התיק לבדיקה מחדש ולפסול את קביעות המדינה. אם פקידי משרד הביטחון סגרו לכם את הדלת בפנים, אנחנו נפתח אותה בחזרה דרך אולמות הצדק.
סיכום המדריך: היום שאחרי המאבק, הפרופיל המשפטי שלכם והמעטפת הדיגיטלית
חזון משפטי מנצח: להפוך מקורבן ללוחם בזירה האזרחית
המסע שאותו סקרנו לאורך כל פרקי המדריך הזה הוא מסע קשוח, מתיש ולעיתים גם כפוי טובה. שנת אלפיים עשרים ושש העמידה דור שלם של לוחמים, תומכי לחימה ואזרחים בפני מבחנים שנפש אנושית לא אמורה לעמוד בהם. המדינה שלחה את טובי בניה לחזית, וביקשה מהאזרחים בעורף לגלות חוסן מול מטחי טילים ואימה חסרת תקדים.
אולם, ביום שאחרי, כאשר העשן התפזר והמצלמות כבו, רבים מהגיבורים הללו מצאו את עצמם נטושים בחזית בירוקרטית קרה. אגף השיקום במשרד הביטחון והמוסד לביטוח לאומי במקום להציע חיבוק ורשת ביטחון מיהרו להציב חומות של טפסים, חוקרים פרטיים וועדות רפואיות עוינות. המסר המרכזי של המדריך הזה הוא שההכרה בפציעה שלכם אינה צריכה להיות תלויה בחסדיו של פקיד כזה או אחר. הזכויות שלכם חקוקות בספר החוקים של מדינת ישראל. קצבת הנכות, המימון לטיפולים הפסיכולוגיים, ההגנה על בני המשפחה שלכם והזכות לשיקום תעסוקתי מותאם אלו הם חוזי ביטוח שהמדינה חתמה עמכם בדם ברגע שגייסה אתכם או כשנכשל להגן עליכם בעורף.
כאשר אתם עוברים את המסלול הזה כשהתיק הרפואי שלכם מגובה בחוות דעת פסיכיאטריות פרטיות מהשורה הראשונה, כשהתצהירים שלכם מנוסחים כהלכה, וכשעורך דין לוחמני יושב לצידכם בתוך הוועדה הרפואית הפחד מתחלף בעוצמה. הניצחון המשפטי אינו רק ניצחון כלכלי; הוא הכרה רשמית של המדינה בסבל שלכם, הכרה שמהווה לעיתים קרובות את הצעד הראשון והחשוב ביותר בדרך לריפוי הנפש.
אודות משרד עורכי דין ליעוז בלסיאנו: חומת המגן של פצועי צהל ונפגעי האיבה
נלחמים עבור מי שנלחם עבורנו. משרד עורכי דין ליעוז בלסיאנו הינו משרד בוטיק המתמחה בליטיגציה של דיני נזיקין, תביעות מול אגף השיקום במשרד הביטחון, ומיצוי זכויות לנפגעי פעולות איבה במוסד לביטוח לאומי. המשרד חרט על דגלו מטרה אחת ברורה לא לאפשר לאף לוחם פגוע נפש או לאזרח שורד טראומה ליפול בין הכיסאות של המערכת הממסדית.
אנו מבינים שפוסט טראומה (הלם קרב) היא הפציעה המורכבת והשקופה ביותר. לכן, בנינו במשרדנו מודל עבודה עוטף ואגרסיבי בו זמנית. אנו משתפים פעולה עם בכירי הפסיכיאטרים, הפסיכולוגים והרופאים התעסוקתיים בישראל, כדי לבנות עבור כל לקוח תיק ראיות רפואי יצוק מפלדה שאף ועדה רפואית לא תוכל לדחות. מחלקת התחקירים שלנו עובדת לילות כימים כדי לאתר יומני מבצעים אבודים, להשיג תצהירים מחברים לנשק ולהוכיח את הקשר הסיבתי הקריטי ביותר.
ההופעות שלנו בוועדות הרפואיות של משרד הביטחון ובבתי המשפט המחוזיים (בערעורים על הוועדות העליונות) מתאפיינות בבקיאות משפטית נדירה, בהיכרות מעמיקה עם תקנות הנכים החדשות של שנת אלפיים עשרים ושש, ובסירוב מוחלט לקבל יחס מזלזל כלפי הלקוחות שלנו. כשאנחנו נכנסים לחדר, רופאי הוועדה וקציני התגמולים יודעים שהם עומדים מול ייצוג משפטי קפדני שלא יהסס להגיע עד לבית המשפט העליון כדי לתקן עיוות דין. אצלנו, אתם מפסיקים להיות מספר בתיקייה, וחוזרים להיות בני אדם הראויים לכבוד, לטיפול ולביטחון כלכלי מלא.
ההזדמנות שלכם לצאת מהחושך אל האור
המדריך העצום שקראתם העניק לכם את מפת הדרכים המלאה, אך את הצעד הראשון במסע אתם חייבים לעשות בעצמכם. אם אתם מתעוררים בלילות שטופי זיעה קרה, אם אתם מרגישים שאתם מאבדים את העבודה ואת המשפחה שלכם בגלל התקפי זעם או הסתגרות, או אם כבר הגשתם תביעה למשרד הביטחון ונדחיתם בתירוצים מעליבים אל תיכנעו לייאוש. המערכת בונה על הייאוש שלכם כדי לחסוך כסף.
אנו מזמינים אתכם ואת בני משפחותיכם לפגישת הערכת מצב חסויה, רגישה ודיסקרטית לחלוטין. בפגישה זו נקשיב לסיפור שלכם במלואו, ננתח את המסמכים הרפואיים שברשותכם, נבחן את עברכם הרפואי כדי למנוע מוקשים עתידיים, ונבנה עבורכם אסטרטגיית פעולה מנצחת להשגת אחוזי הנכות המקסימליים וקצבת נצרך לכל החיים.
📞 חייגו אלינו כעת לתיאום פגישה אישית ודיסקרטית: 03-5550494
💬 [לחצו כאן לשליחת הודעה ישירה למנהל מחלקת משרד הביטחון בוואטסאפ לתיאום שיחת ייעוץ ראשונית לבדיקת זכאותכם להכרה >>]
ליעוז בלסיאנו משרד עורכי דין. דורשים הכרה, משיגים חיים חדשים.
האמור במדריך זה מהווה מידע כללי בלבד ואינו מהווה ייעוץ משפטי. כל מקרה נבחן לגופו בהתאם לנסיבותיו הפרטניות. אין באמור משום הבטחה לתוצאה משפטית או רפואית כזו או אחרת.
תגובות